בחוקותי- נתינה לעני היא כבוד השם

חוקותי" המסיימות את ספר ויקרא. שלמה המלך אומר בספר משלי: ״מלווה השם-חונן דל״ מי יכול להיקרא מלווה להקב״ה? "משל ונמשל לפרשת בהר בחוקותי" המבארים שהנותן לעני למעשה מכבד את השם יתברך.

נתינה לעני היא כבוד ה'


פרשיות בהר ובחוקותי מסיימות את החומש השלישי שבחמשת חומשי התורה - ספר ויקרא. 


חז״ל הבהירו שהקשר לצמידות ולחיבור בין פרשיות אלה, נובע מן העובדה שבשתי הפרשיות יש עניין משותף. הרעיון המרכזי הוא: נושא מצוות השמיטה ותוצאותיה. 


חז״ל ראו קשר בסמיכות ובסדר של המצוות: שמיטה - מכירת בית ואחוזה - ריבית ודני עבד. ואמרו שהסוחר בפירות שביעית סופו שירד מנכסיו, ימכור את ביתו, ילווה בריבית ובלית ברירה ימכור עצמו לעבד.


כל המצוות בפרשה באים להורות לאדם ששום דבר איננו שלו, הכל מאת ה׳ וזמני בידך! לכן יש ציווי: ״וחי אחיך עימך״ - דאג לעני שהוא חסר כל. אדם הנותן לעני מוכיח שכל מה שהוא עושה זה לכבודו של הבורא יתברך וה׳ מחזיר לו. 


על כך אמר שלמה המלך במשלי ״מלווה השם-חונן דל״ מי יכול להיקרא מלווה להקב״ה?


 זה שאינו דואג רק לעצמו ובני ביתו אלא חונן דל הוא זה שדואג לדלים וחסרי אמצעים ומובטח לו שהקב״ה פורע הלוואותיו...


משל למה הדבר דומה:

 

ליהודי עשיר ולו שלשה בנים, האחד עשיר והשני עני וחסר כל. לימים חיתן האב העשיר את בנו השלישי והקטן, שלח מכתב לבנו העשיר ובו הוא מבקש ממנו שיבואו הוא ובני משפחתו, והוסיף לבקש שייקח עמו את אחיו העני ובני משפחתו עמו לחתונה. 


״אל תפחד להוציא ממון שתעלה לך הנסיעה ובגדי החתונה למשפחתך ולמשפחת אחיך״ כותב האב לבנו - ״שכן כל הוצאה שתוציא לכבודי אני אשלם לך עליה״.


קרא הבן העשיר את המכתב ומיד מיהר לקנות לו ולבני משפחתו את הבגדים היקרים והיפים ביותר שהרי הובטח לו החזר. ביום החתונה עלה הבן העשיר עם משפחתו על מרכבתו ואז נזכר שאביו ביקש ממנו לדאוג ולהביא גם את אחיו העני ובני משפחתו, מיד שלח את אחד מעבדיו שיביא אותם ונסעו עמו לחתונה. 


כשהגיעה המרכבה לאולם השמחות יצאו הבן העשיר ומשפחתו לבושים בבגדי תפארתם לבוש יקר ומשובח האומר כבוד והדר, להתפעלותם של המוזמנים על רוב עושרם של האב והבן. 


ולאחריו יוצא האח העני ובני משפחתו בלבוש בלוי וקרוע. שגילו המוזמנים שזהו אחיו של בן העשיר, השתררה מבוכה במקום, והאב כבש פניו בקרקע...


התזמורת החלה לנגן את ניגוני החתונה השמחה פרצה מכל עבר והעניין נשכח מכל לב, מלבד אחד אשר לא שכח. לאחר שתמו ימי השמחה בא הבן העשיר לאביו ואמר לו שבכוונתו לחזור לעירו, ורמז לאביו שעליו לשלם לו את כל ההוצאות המרובות שהוציא לצורך החתונה, אך האב התעלם.


הבן ההמום העדיף אי נעימות של שעה קלה מאשר לספוג את הנזק הכספי ופנה לאביו ואמר לו: ״הלא אתה אמרת שתכסה לי את כל ההוצאות שאוציא לכבוד החתונה וכעת עושה אתה עצמך ששכחת מכל ההבטחות שהבטחת?!״ 


ענה לו אביו: ״כתבתי שכל ההוצאות שתוציא לכבודי אשלם לך עליהם אך כל ההוצאות והקניות שעשית רק לכבוד עצמך עשית. שאם לכבודי היית באמת דואג, אז היית קונה את אותם הבגדים גם לאחיך ולמשפחתו הענייה.

וכיוון שלא כך נהגת מעשיך הוכיחו שלכבוד עצמך אתה דואג ולא לכבוד אביך... 

ועל כבוד עצמך איני צריך לשלם לך...


כן הוא הנמשל:

 

הדואג לעני מוכיח שלכבודו של ה׳ עושה זאת והצלחתו מובטחת.



למאמר הבא