נשא- לא כולם מגיבים באותה מידה

יר בתואר "קדוש", הוא איסור הטומאה למת. לא ראיתי הרבה שמוכנים להתקרב למת ובטח שלא להתעסק בקבורה שלו... כניסה לבית קברות עבור רוב האנשים היא בלית ברירה ופעם עד פעמיים בשנה... מה אם כן הגדולה בהימנעות מטומאה למת?!... ביאור נפלא בדרך ההתמודדות והתגובה של אנשים לנפטר...

לא כולם מגיבים באותה מידה

הנזיר מתנזר מטומאת מת:

טומאת מת – "כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַיהוָה עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא".

 

 

ונשאלת השאלה:

מה מיוחד באיסור של טומאת מת? מה גדולה יש בלהימנע מלנגוע במתים?!

 

לא ראיתי הרבה שמוכנים להתקרב למת ובטח שלא להתעסק בטהרה של מתים.

 מה העצמה הגלומה שיש בנזיר שאיננו נטמא למת - רוב האנשים מפחדים להתקרב למתים?!...

 

אם כך לא ברור מהי הגדולה של הנזיר שהופך ל'קדוש' שהתורה אומרת: כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַה' עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא. לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ לֹא יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ.

האם בשל העובדה שהחליט להימנע מטומאת מת –יזכה לתואר קדוש? בעוד שאנשים בדרך כלל מקיימים את ההימנעות מלהתקרב למתים מהרבה סיבות ובעיקר של פחד ולא רק 30 יום אלא כמה שנים ויותר?!

 

התשובה על פי המדרש במדבר רבה פרשת נשא פרשה י סימן יא:

"בא וראה שכל מי שמקדש את עצמו מלמטה, מקדשין אותו מלמעלה. זה (=הנזיר) לפי שמזיר את עצמו מן היין, ונוהג צער בעצמו שלא יגלח ראשו כדי לשמור עצמו מן העבירה, אמר הקב"ה הרי הוא חשוב לפני ככהן גדול מה כהן אסור ליטמא לכל המתים אף נזיר אסור ליטמא לכל המתים".

יוצא איפה, שהקדושה באה כתוצאה מההינזרות מיין וההימנעות מתספורת.

 

 

הסטייפלר מביא אף הוא תשובה מיוחדת:

המוות, פעמים שפועל על האדם בצורה חיובית – מתחזק הוא בעבודת ה'. ופעמים שהמוות פועל על האדם בצורה שמרחיקה אותו מהאמונה בה' ומקיום תורה ומצוות.

 

ההתבוננות לאחר אובדן של אדם קרוב יכולה להיות מחזקת כדברי המשנה באבות (פרק ג משנה א): עקביה בן מהללאל אומר, הסתכל בשלושה דברים, ואין אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון.

 

המוות יכול לעורר אותך לתשובה כפי שהיה בהלוויתו של רבי – רבי יהודה הנשיא: "יצאה בת קול ואמרה לאחר אשכבתא דרבי: כל מי שהיה נוכח מזומן לחיי עולם הבא" – התעוררות שהביאה את כולם לחיי עולם הבא.

 

מאידך, יש אנשים שהמוות דווקא מרחיק אותם מהיהדות. דוגמא לכך מצאנו אצל עשיו, כפי שאמרו חז״ל במדרש ילקוט שמעוני תולדות רמז קי:

 ׳ויבא עשו מן השדה' - מצאו ליעקב דמבשל עדשים מאכל אבלים, ויאמר  מה קרה?, ואמר לו יעקב שמת אברהם. פתח עשו ואמר: "אף באותו זקן פגע מידת הדין?! אם כן לית דין ולית דיין!".

 

ישנם אנשים שרואים את המוות דווקא בורחים. יצר הרע פועל בשני מישורים בזמן של מוות – התעוררות מחד והתרחקות מאידך.

 

הנזיר שרוצה להתנתק מכל הנאות העולם הזה – הנזיר הוא אחד שרואה שהיצר מתחיל להיכנס בו... מבין שיש שיטה של הצר הרע לומר לך "אתה רואה בסוף מתים – תהנה עכשיו כמה שרק תוכל – חבל!!!..." הוא אוזר אומץ ומתנתק גם מטומאת מת.

 

הוא לא מעוניין לתת ליצר הרע פתח להפיל אותו... אחד כזה ראוי לתואר "קדוש" – "כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ".

 

 

כותב הרב ש"ך בספרו 'מחשבת המוסר' – ההבדל בין אלו שמתנזרים מטומאת מת לנזיר: שהם עושים את זה מתוך פחד או שלא נתנו דעתם על זה – הנזיר חשב על זה!...



למאמר הבא