נשא- החשש הגדול לאחר חג השבועות

את לאחר חג השבועות. מהו המסר הצפון בפרשת נשא ומהו החשש הגדול לאחר ההתעלות של ספירת העומר ומתן תורה?!... רעיון נפלא בדרך של "משל ונמשל ממדרש תנחומא"...

החשש הגדול לאחר חג השבועות


"ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן"


נשאלת השאלה:

מדוע כתבה התורה "ויהי" בלשון צער?! הרי במסכת מגילה מובא: שהשמחה ביום זה הייתה כיום שנבראו בו שמים וארץ?!

 


משיב על כך מדרש תנחומא במשל נפלא:

 

"ויהי ביום כלות משה" 


משל למלך שהייתה לו אשה טורדנית ומתלוננת תדיר, אמר לה המלך עשי לך פורפירה (בגד) התחילה לעסוק בזה כל זמן שהייתה עסוקה אינה מריבה. 


השלימה המלאכה והביאה למלך מיד התחיל המלך לואמר "ווי ווי..." 


אמרה לו אשתו: "מה לך אדוני המלך לאחר כל טרחתי שטרחתי להכין לך לעשות רצונך וכי כך היא תגובתך?"


ענה לה המלך:  "כל זמן שהיית עסוקה במלאכה לא היית כועסת ולא מקנטרת אותי כעת שהנך פנויה מתיירא אני שמא תכעיסני"...

 

והנמשל ברור מאליו:

 

כך אמר הקב"ה בני היקרים היו עסוקים במשכן ולא היו מלינים עלי ועתה ילינו... וזה שכתוב "ויהי ביום כלות משה" ווי היה להם באותו היום. 


הרי לנו שחשש גדול המלווה בצער היה ביום כלות המשכן...


יוצא אם כן, שמלבד התועלת הנעלה בבניין המשכן והורדת השכינה לתוכו הייתה כוונה להקב"ה שבני ישראל יהיו עסוקים וטרודים במלאכת הקודש כי אז אין הם מקנטרים ומתלוננים, גם אלו שלא עסקו במלאכה בפועל היה עיסוקם ודיבורם בעניין המשכן. 


והנה כאשר הושלמה המלאכה והשמחה הגדולה של הקב"ה וכן של עם ישראל בשיאה דאג כביכול הקב"ה שעכשיו שההתעלות במדרגתה הגבוהה תרד חלילה ויחזרו ישראל לסורם...


מכאן לימדנו הקב"ה דרך בעבודת ה' לאחר העבודה והדרך שעשינו בימי ספירת העומר המגיעה לשיאה בהתקדש חג מתן תורה, שאסור לאדם לייצר לעצמו הרגשה של "סיימתי" כי דווקא אז יש את החשש הגדול לאחר חג השבועות שיצר הרע ינצל את ההזדמנות להחטיא את האדם שדעתו זוככה עליו...


לכן דווקא בימים אלו יש להמשיך ביתר שאת להתעסק בעסק התורה ולנצל את העלייה כתדמית חיובית וככוח להמשיך הלאה במעלות התורה והיראה...


למאמר הבא