בהעלותך- זהירות! אל תחליף בין הפתקים

ב"ה אומר אין אני והוא יכולים לדור בכפפיה אחת. מאידך נאמר במשנה: לכל אחד ואחד לומר בשבילי נברא העולם... אז "מה עדיף גאווה או ענווה?!" ביאור נפלא של השרף מקוצק...

זהירות! אל תחליף בין הפתקים

 

בפרשת השבוע התורה משבחת את ענוותנותו של משה רבינו

"וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד, מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה"

 

ונשאלת השאלה:

אם הענווה היא כל כך טובה הבה נעיין במשנה במסכת סנהדרין (ד,ה):

להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שאדם טובע מאה מטבעות בחותם אחד וכלן דומין זה לזה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טובע את כל האדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהם דומה לחברו

לפיכך לכל אחד ואחד לומר בשבילי נברא העולם...


ומפרש עיקר תוספות יום טוב - בשבילי כו'. כלומר חשוב אני כעולם מלא...


 

אז צריך להתגאות או להיות שפל רוח?!

 

 

והשרף מקוצק מביא תשובה בדרך של רעיון נפלא:

כל אדם צריך להזיק בכיסו שני פתקים.

בפתק אחד שיהיה כתוב: "כי בצלם אלוקים עשה את האדם"

ובפתק השני שיהיה כתוב: "ואנוכי עפר ואפר"

 

לשם מה צריכים את שני הפתקים?!

 

יש פעמים שעל האדם אסור לנהוג בענווה – כאשר באים לקרוא לו לדבר מצווה כגון למסור שיעור – הוא מתחיל להצטנע... "מי אני שאומר שיעור..." – זו ענווה פסולה! כאן נדרשת גאווה... לומר: בשבילי "נברא העולם"

עליו להוציא מיד את הפתק שבו כתוב: "כי בצלם אלוקים עשה את האדם"

 

מאידך, יש פעמים שמקניטים אותך או פוגעים בך... כאן עליך להוציא את הפתק שבו כתוב: "ואנוכי עפר ואפר" – כאן צריכים את הענווה בשיאה...

 

הבעיה היא כותב השרף שאנשים מחליפים בין הפתקים...

 

כאשר מקניטים אותו הוא מוציא מיד את הפתק שבו כתוב: "כי בצלם אלוקים עשה את האדם" – ומתרעם על חברו: "הכך מדברים אל אחד שכל העולם נברא בשבילו?!..."

 

וכשבאים לקרוא לו למסור שיעור או לעשות משהו לצורך מצווה מוציא הוא את הפתק שבו כתוב: "ואנוכי עפר ואפר" ונמנע מלעשותה...

 

הבה נדאג שלא נתבלבל בין הפתקים...


מי שמדליק נרות - לא חטא!... דבר תורה לפרשת בהעלותך - לחץ כאן

למאמר הבא