שלח- לראות נכון!

אמת, אך לא כל מה שרואים הוא האמת... "סיפור על רבי יהושוע בן לוי ואליהו הנביא" המובא בספר 'מעין השבוע' וממחיש שההסתכלות שלנו מוגבלת...

לראות נכון!


"אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם"

 

נשאלת השאלה:

מה הייתה הבעיה של המרגלים? הרי הם אמרו את האמת?!

 

התשובה היא:

היה עליהם לדעת שאם הקב"ה נותן להם את הארץ אזי רק טוב יש בה, אלא פעמים שהטוב לא נראה לעין של אדם רגיל...


אילו היו מאמינים שכך הוא, היו אמורים הם לקיים את שליחותם ולדווח מה שראו. ברגע שהם התחילו עם פרשנות – איבדו את שליחותם והמיתו חרפה על כל הדור...

 

 

בספר המעשיות לרבינו ניסים זצ"ל מצינו סיפור מאלף:

רבי יהושע בן לוי צם ימים רבים והתפלל לה' שיזכה לגילוי אליהו הנביא, והנה אליהו הנביא בא לקראתו.

שאל אותו אליהו הנביא: "יהושוע - מה תחפוץ, ואמלא את משאלתך?"

 

ענה לו רבי יהושע: "אני מעוניין להתלוות אליך ולראות מה מעשיך בעולם, ובכך אוכל להחכים".

ניסה אליהו הנביא לדחותו בטענה: "ראה, לא תוכל לשאת ולסבול את מה שתראה, ותטריחיני לגלות לך את הסיבה בכל דבר שאעשה ואפעל".

 

רבי יהושע קיבל על עצמו שלא ישאל מאומה, והסכים לתנאו של אליהו הנביא שאם יבקש לדעת מדוע פעל כפי שפעל ייפרדו דרכיהם.

 

הלכו ביחד עד שהגיעו לביתו של איש מסכן, אביון ורש, שפרנסתו ופרנסת אשתו הייתה מפרתם הכחושה.

אך דרכו במפתן הבית, ראו אותם בני הזוג. מיד קמו לקראתם, הזמינום לביתם בכבוד גדול, והגישו לפניהם חלב וגבינה מתנובת פרתם. הם השתדלו מאוד וניכר היה שארחו אותם מכל הלב. למחרת בבוקר נפרדו מהם לשלום, בצאתם עצר אליהו הנביא והתפלל על הפרה שתמות.

לא הרחיקו, ולאזניהם הגיעו זעקות השבר של בני הזוג על מות פרתם, משען פרנסתם.

 

תמה רבי יהושע וחשב: כלום לא נמצא שכר טוב לעני זה מאשר הריגת פרתו?!... הוא רצה מאוד לשאול את אליהו הנביא: אך זכר את התנאי והחריש – הוא רצה להמשיך להיות עם אליהו הנביא והם המשיכו בדרכם.

 

לעת ערב הגיעו לבית שבעליו היה אמנם עשיר אך קמצן גדול. הוא התעלם מהם העשיר, ולא הציע מאומה. בקושי נעתר להפצרתם והניח להם ללון בחצרו, בין ערימות הלבנים וצרכי הבניין, כיוון שבאותה העת שיפץ את ביתו, וביקש להרוס קיר רעוע ולבנות קיר חדש אחר במקומו.

כך נשארו הם רעבים, ללא אוכל ושתייה. בבוקר לפני שיצאו התפלל אליהו הנביא שהקיר הרעוע יתחזק וייעלמו סדקיו.

פנה לבעל הבית ואמר: "למה תוציא הוצאות לחינם, ראה הקיר חזק ואיתן!" בדק האיש וראה שבאמת אין צורך בהריסה ובנייה, והם פנו והלכו לדרכם.

 

כאן כבר לא יכל היה רבי יהושע בן לוי להתאפק, ושאל: "רבי, עולם הפוך אני רואה! בני הזוג האביונים, אשר יצאו מגדרם לארחנו נענשו על ידך ונשללה פרנסתם ומתה פרתם. ועשיר קמצן זה אשר קפץ ידו ואימץ לבבו בפני עוברי אורח זכה לתגמול טוב ולשכר? הייתכן?!"

 

הזכיר לו אליהו הנביא את התנאי: "אם מוכן אתה להיפרד מעלי, אענה לך. דע לך, שעל האישה מכניסת האורחים נגזר למות, ועל בעלה להתאלמן, המתקתי את הגזירה והתפללתי עליהם, המרתי את מותה במיתת הפרה, כפדיון כפרות - נפש תחת נפש. ומעתה תשלח האישה ידה במסחר ויראו הצלחה גדולה מאוד.

 

ולגביי העשיר הזה, מתחת לכותל טמון אוצר. וידעתי כי אם יסתור את כותלו ימצא הוא מטמון כסף וזהב. התפללתי וחיזקתי את הכותל, ויישאר האוצר מוסתר מעיניו      .

 

המרגלים נענשו בחומרה כי לא השכילו להאמין שיש מי שמכוון את העולם – ואם ראו מה שהוא שלא ציפו לו  - הרי שעליהם לחפש את הטוב שבארץ ישראל...

 

זכור!!! - לא כל מה שאנו רואים אנו מבינים, יש לבטוח בהקב"ה שכל מה שעושה הכול הוא לטובה.

 

אילו המרגלים היו מבינים זאת יתכן והיו נכנסים לארץ הם וכל דור המדבר...

  

לדבר תורה נוסף - לחץ כאן

למאמר הבא