שלח- מעדיפים את "הנהגת הנס"

מבאר "מה הביא את המרגלים להוציא דיבת הארץ". "מה הקשר בין תינוק לדור המדבר?" משל שמביא המדרש להסביר את "ההבדל בין הנהגה ניסית להנהגת הטבע" קטע משיחה של הרב ברוך רוזנבלום

מעדיפים את "הנהגת הנס"


"אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה ה' וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם"...

 

בעל התניא בליקוטי תורה, פרשת שלח, מסביר מדוע הוציאו המרגלים, דיבת הארץ רעה?

       

הרב רוזנבלום מסביר את דבריו בפשטות:

מדובר בעם, שנמצא במדבר, לא צריך אוכל - יש לו מָן ליד הדלת בכל יום...

אין לו צורך במים - יש לו מים, מבארה של מרים.


הוא מוגן מפגעי מזג אוויר - יש לו ענן, שמקיף אותו מקדימה ואחורה. יש להם טמפרטורה קבועה של 22 מעלות.


אין להם צורך להחליף בגדים או לכבס אותם. הם היו עם אותו הבגד כל הזמן, הולכים לישון, בבוקר את קמו עם הבגדים מגוהצים.

כפי שנאמר בפירוש: "שִׂמְלָתְךָ לֹא בָֽלְתָה מֵֽעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָֽה"


הם גם לא היו צריכים להחליף כל כמה חודשים נעליים – כשהילד גדל - הנעליים גדלו איתו.


היה מצב כזה, שאנשים חשו את הקב"ה 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה. יכולת לדעת כל בוקר, איפה אתה נמצא מבחינה רוחנית.

 

נסביר:

במידה ונחשבת לצדיק שמזונו מצוי לו לפתח הדלת - אם חס וחלילה דיברת לשון הרע בלילה, בבוקר אתה יוצא מחוץ לאוהל לקחת את מנת המָן היומית שלך – אין מָן!


"היכן הוא המָן?!"


"היום אתה צריך ללכת 2 ק"מ, כי דיברת אתמול לשון הרע!"


עד עכשיו היו בטוחים שאתה צדיק גדול... פתאום אתה מוצא את עצמך עם כל 'העבריינים' הולך לקחת מָן...


מיד אתה אומר לעצמך: "לא מתאים לי להיות פה – מה עשיתי לעצמי..."

ומיד אתה עושה תשובה!

 

אנשים חיו את יום כיפור, 365 ימים בשנה! ההרגשה המרוממת שאדם חש לאחר עשרת ימי תשובה - לפני יום כיפור... זה המצב שחיו עם ישראל במדבר, 40 שנה...

 

היו רואים את הקב"ה מול העיניים!

 

אומר בעל התניא – ההנהגה הזאת נקראת "הנהגת הנס" – אנשים 'חיו' ניסים, ארבעים שנה, יום-יום, שעה-שעה! מהמצב הזה, לא רצו המרגלים להתנתק.

 

 

הספר דרשות בית ישי מביא שזה לא תכלית לחיות במצב הזה:

 

משל למה הדבר דומה:

ננסה לדמיין לעצמינו תינוק הנמצא במעי אימו.

בשעה שהוא מרגיש שדוחפים אותו החוצה,  הוא צווח – "מה אתם עושים?! כל כך טוב לי פה! למה אתם מוציאים אותי?!"

 

שואלים אותו: "מה אתה חושב, שבאת כדי להישאר שם?!"

"כן, מה רע לי?! לומד, אוכל ושותה ללא דאגות... מה יש לי לחפש בחוץ?! – הוא שואל בתמימות...

 

מסבירים לו: "אתה נמצא שם תשעה חודשים, ברגע שאתה שלם ומוכן – צא החוצה! - זו לא התכלית, שהאדם יגור ככה!"

 

ובאמת, כל אחד מבין, שתינוק שנמצא במעי אמו, זה המצב הכי טוב - הוא לא צריך לעבוד... מה שאמו אוכלת הוא אוכל... מה שאמו שותה הוא שותה... זה המצב הכי טוב.

 

אפילו איוב מבקש  (איוב כט, ב): "מִי יִתְּנֵנִי כְיַרְחֵי קֶדֶם כִּימֵי אֱלוֹהַּ יִשְׁמְרֵנִי" – תחזיר אותי בחזרה, למצב שהייתי ברחם אמי!


ונשאת השאלה:

אם זה המצב הכי טוב שיכול להיות בבריאה... ואף אחד לא רוצה לצאת ממצב כזה,

מה רוצים מהתינוק?!

 

 

הגאון ר' חיים פרידלנדר מסביר:

התכלית, היא לא שתינוק יגדל באינקובטור. התכלית היא, שכמה שנצרך לתינוק לגדילה שלו, הוא יהיה באינקובטור... גמר, בנה את עצמו?! – מוציאים אותו לאוויר העולם.

 

 

המדרש ויקרא רבה, פרשה כה, אות ה מסביר בדרך משל את כוונת חז"ל:

"מִי שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה" (איוב לח, לו), מַהוּ בַּטֻחוֹת, בַּטָּוָיָא, (איוב לח, לו): "אוֹ מִי נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה", הֲדָא תַּרְנְגוֹלְתָּא...


 הֲדָא תַּרְנְגוֹלְתָּא כַּד אֶפְרוֹחֶיהָ דַּקִּיקִין הִיא מְכַנְשָׁא לְהוֹן וְיַהֲבַת לְהוֹן תְּחוֹת אֲגַפַּיָּא וּמְשַׁחֲנָה לְהוֹן (בשעה שהאפרוחים קטנים, האמא פותחת את הכנפיים, ומכניסה תחת כנפיה את הגוזלים)  וּמַעֲדַרְנָה קֳדָמֵיהוֹן, (היא עודרת לפניהם באדמה, ונותנת להם לאכל ממה שהיא עדרה)  וְכַד אִינוּן רַבְיָה (בשעה שהאפרוחים גדלים) חַד מִנְהוֹן בָּעֵי לְמִקְרַב לְוָתֵיהּ (מעיז אפרוח אחד להתקרב לאמא "תחממי אותי")  וְהִיא נָקְרָה לֵיהּ בְּגוֹ רֵישֵׁיהּ, (והיא נותנת לו מכה עם מקורה בראשו)  וַאֲמָרַת לֵיהּ זִיל עֲדוֹר בְּקוּקַלְתָּךְ (לך תעבוד לבד!)

 

כָּךְ כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיָה הַמָּן יוֹרֵד וְהַבְּאֵר עוֹלֶה לָהֶן וְהַשְּׂלָיו מָצוּי לָהֶן, וְעַנְנֵי כָבוֹד מַקִּיפוֹת אוֹתָן, וְעַמּוּד עָנָן מַסִּיעַ לִפְנֵיהֶם, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ אָמַר לָהֶם משֶׁה כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם יִטְעוֹן מַכּוּשֵׁיהּ וְיִפּוֹק וְיִנְצוֹב לֵיהּ נְצִיבִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם.


הגיע הזמן שתיכנסו לארץ, ותתחילו לחיות חיי טבע, ולא חיי נס!

 

 

אומר בעל התניא – אותם מרגלים שהיו אנשים כשרים, לא רצו להתנתק מהרגשת הנס. אותם אנשים לא רצו להיכנס לארץ ישראל... הם ידעו שבארץ ישראל, תיפסק הנהגת הטבע!

 

כשיש טבע, אין עננים, אין מָן אין שׂלו ואין באר... נכנסים להנהגה שנקראת "הנהגת הטבע!"

 

אמרו המרגלים – אנחנו, מהקרבה הזאת לקב"ה, לא רוצים להתנתק!

הדרך היחידה להשאיר אותנו כאן, זה להוציא דיבת הארץ רעה... ככה נישאר במדבר, ונישאר דבוקים בקב"ה!

 

זו משמעות אחרת לגמרי, למעשה המרגלים...


מה הקשר בין הנסכים לחטא המרגלים? לדבר תורה נוסף - לחץ כאן 
למאמר הבא