שלח- חטא המרגלים וחטאם של בני ישראל

לים או חטא העגל?. כל סבל של יהודי, שיהודי סובל בעולם הזה עד בואו של משיח צדקנו, יש בו משהו מחטא העגל - שנאמר "וביום פוקדי ופקדתי עליהם חטאתם"...ממתי מצאנו שבגלל לשון הרע, יש עונש מוות?! מתוך "שיחה של הרב ברוך רוזנבלום לפרשת שלח-לך"...

 חטא המרגלים וחטאם של בני ישראל

  

פרשת שלח עוסקת הפרשה בתחילתה, בנושא שילוח המרגלים. וכך אומרת התורה:

 

"שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם"

 

בגלל חטא המרגלים, נגזר על עם ישראל כליה. על כל אלו שהוציאו דיבת הארץ רעה, אומר הקב"ה: "אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ. וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה"

 

הקב"ה גזר גזירת כליה על עם ישראל, כל האנשים מבני עשרים ועד שישים שנה, ימותו במדבר, ורק ילדיהם, אותם אנשים שעליהם נאמר: "וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וְהֵבֵיאתִי אֹתָם וְיָדְעוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ".

 

נשאלת השאלה:

איזה עוון חמור יותר חטא המרגלים או חטא העגל?


לכאורה, כל אחד ודאי יגיד, שחטא העגל יותר חמור... חטא העגל, זה חטא של עבודה זרה, לפחות כל אותם 3000 איש, שהצביעו על העגל ואמרו (שמות לב, יד): "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם", חטאו בחטא חמור של עבודה זרה, האמינו שהעגל הזה הוא שהוציאם ממצרים.

 

 על כלל החטאים במדבר נאמר (יד, כב): "כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי", ועל חטא העגל, שהוא החטא החמור ביותר שהיה במדבר משה רבינו הצליח להשיג כפרה לעם ישראל, לפחות כפרה חלקית, שנאמר (דברים ט, יד): "הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם וְאֶמְחֶה אֶת שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי עָצוּם וָרָב מִמֶּנּוּ..."


למרות זאת, משה רבינו מצליח להשיג כפרה לעם ישראל והקב"ה אומר לו סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ (אמנם זה נאמר כאן במרגלים, אבל הקב"ה מחל לעם ישראל על חטא העגל).  


עם זאת חז"ל אומרים, שהקב"ה אמר למשה רבינו – (שמות לב, לד) וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם אֶל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם...


ודורשת הגמרא בסנהדרין ק"ב,א – אמר ר' יצחק אין לך כל פורענות ופורענות שבאה לעולם שאין בה אחד מעשרים וארבעה בהכרע ליטרא של עגל הראשון שנאמר (שמות לב-לד): "וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם)...


דהיינו כל סבל של יהודי, שיהודי סובל בעולם הזה עד בואו של משיח צדקנו, יש בו משהו מחטא העגל.

 

 

מגיעים לחטא המרגלים, ומשה רבינו לא מצליח להשיג כפרה, לא רק, אלא שהוא אומר להקב"ה, שאם יקרה חס וחלילה לעם ישראל משהו, יהיה חילול ה' שאין כמותו.


וכך אומר משה:

"וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם כִּי הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ אֶת הָעָם הַזֶּה מִקִּרְבּוֹ. וְאָמְרוּ אֶל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת שָׁמְעוּ כִּי אַתָּה ה' בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה ה' וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה. וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם הַזֶּה כְּאִישׁ אֶחָד וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעֲךָ לֵאמֹר. מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה' לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר..."

 

יאמרו כל העמים שהסיבה שהקב"ה לא מכניס אותם לארץ ישראל היא, כי אין לו "היכולת" להכניס אותם לארץ ישראל.


זה יהיה חילול ה' איום ונורא, שיגידו שלקב"ה אין כוח להכניס את עם ישראל לארץ ישראל, וזה יהיה חילול ה'.

 

ולכן ממשיך משה רבנו:

"וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר. ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד נֹשֵׂא עָוֹן וָפָשַׁע וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים. סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה. וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ

 

אומר כאן רש"י - שלא יתחלל שמי במגפה הזאת לומר מבלתי יכולת ה' להביאם, שלא אמיתם פתאום כאיש אחד אלא באחור ארבעים שנה מעט מעט.

 

הקב"ה אומר למשה רבינו - סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ... אתה טענת שאם אהרוג את כולם בפעם אחת, יהיה חילול ה', אז אני אהרוג  אותם לאט לאט – כִּדְבָרֶךָ.

 

כל שנה ימותו 15,000 איש... ובתום ארבעים שנה, ימותו כל ה – 600,000 איש (כך מביא תוספות מסכת בבא-בתרא וכן שכתוב בפתיחה לאיכה).

 

יוצא, שעל חטא  המרגלים, משה רבינו לא מצליח להשיג כפרה וכולם מתים במדבר.

 


נחזור לשאלה – חטא העגל הוא עבודה זרה... 

וחטא המרגלים הוא עוון של לשון הרע, כך מביא רש"י בתחילת הפרשה - שלח לך אנשים. למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים, לפי שלקתה על עסקי דיבה שדברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר.

 

וכפי שאומרת הגמרא במסכת ערכין ט"ו,א:

שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע שנאמר (במדבר יד-כב) וינסו אותי זה עשר פעמים וגו'.

 

 

ממתי מצאנו שבגלל לשון הרע, יש עונש מוות?!

 

 

רש"י עומד על הדברים, ואומר תשובה:

ארבעים שנה - לא מת אחד מהם פחות מבן ששים, לכך נגזר ארבעים כדי שיהיו אותם של בני עשרים מגיעין לכלל ששים, ושנה ראשונה הייתה בכלל.


ואף על פי שקדמה לשלוח המרגלים, לפי שמשעשו את העגל עלתה גזרה זו במחשבה, אלא שהמתין להם עד שתתמלא סאתם.


 וזהו שנאמר: "וביום פקדי, במרגלים ופקדתי עליהם חטאתם" (שמות לב, לד), ואף כאן נאמר: "תשאו את עונותיכם" ולא עוונכם - שתי עונות של עגל ושל תלונה, וחישב להם במניין חייהם מקצת שנה ככולה, וכשנכנסו לשנת ששים מתו אותם של בני עשרים.

 

לפי זה מובן: 

בשעה שעשו את העגל, הקב"ה כבר חשב להשמיד את עם ישראל, אבל אמר כשאני אעניש אותם על חטא המרגלים, אני אבוא בחשבון על מה שעשו בחטא העגל.


כל אחד שקורא את דברי רש"י הקדוש, שואל את עצמו שאלה:

וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי זה רק במצב שהעוון השני פחות או יותר שווה לעוון הראשון...


לא יכול להיות שהעוון השני, הוא מופחת מהראשון, יבוא הקב"ה חשבון, על העוון הראשון.


נסביר את הכוונה במשל - למה הדבר דומה:


בן אדם נתפס ברצח. יודעים כולם שהוא רצח (כמו שהגמרא מביאה, שתפסו אותו בחדר אחד, עם חרב ביד, והחרב מטפטפת דם...)


העד אומר – לא ראיתי את מעשה הרצח, אבל ראיתי שהוא רץ אחרי חבר שלו - הנרצח, ונכנס לתוך חדר. כשנכנסתי, הוא כבר החזיק את הסכין ביד, והיא הייתה נוטפת דם, וההרוג מפרפר.


אין עדים... מה לעשות?


"וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם" –  אומר הקב"ה: "אני אתפוס אותך ונעמיד אותך לדין גם על הרצח הזה..."


כשאתה בא להעמיד אותו לדין על הרצח הראשון, לא ניתן להאשים אותו, אם נתפוס אותו למשל גונב חבילת שוקולד במכולת...


לא יתכן לומר:

תפסת אותו בגניבת השוקולד - יש עדות, ראו במצלמה שהוא גונב חפיסת שוקולד – לכן, וּבְיוֹם פָּקְדִי, תפסתי אותך בשוקולד?! עכשיו אני אכניס לך גם את זה שרצחת!


זה לא הקְבלה, לא יכולה להיות הקְבלה כזאת, שעל גניבת שוקולד, תחייב אותו על רצח. 

חייבת להיות סיבה מקבילה לרצח, כדי לתפוס אותו גם על העוון הראשון. לדוגמה:

 

אם תפסו אותו עם אמל"ח (- אמצעי לחימה) בבית, אתה כבר יכל לגלגל עליו דברים אחרים... אבל כשהעבירה השנייה היא חבילת שוקולד, אתה לא יכול להאשים אותו ברצח, זה לא שייך בכלל.

 

 

נחזור לעניין שלנו:

אם כך, איך ניתן לומר על חטא המרגלים "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם" - הכיצד ניתן להאשים בדין "וּבְיוֹם פָּקְדִי" – כשאני אפקֹד את המרגלים, אני אפקֹד גם את החטא הקודם של העגל. הרי המרגלים זה לשון הרע, וחטא העגל זה עבודה זרה?


ובפרט שאין עליהם אותו עונש - על עבודת זרה, מגיע עונש מוות, ובמרגלים זה איסור לשון הרע?!


איך אתה שׂם הקבלה של "וּבְיוֹם פָּקְדִי", כששם בכלל היה עוון עבודה זרה, וכאן היה עוון לשון הרע? לכאורה, זה לא מתחבר בכלל?!


 

כדי להבין את הדברים, צריכים לדברי רש"י:

, והיא תכניס אותנו לעניין. שימו לב רבותי, אני חושב שהדברים הם אמת:

אומרת התורה {יד, ד} וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה ...

אומר רש"י -  נתנה ראש. כתרגומו נמני רישא (נמנה עלינו ראשים), נשים עלינו מלך, ורבותינו פירשו לשון עבודת אלילים.

בחז"ל כתוב, שהם רצו למנות את דתן ואבירם, במקום משה ואהרון.

באמירה הזאת שהם אמרו  נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה – רֹאשׁ = עבודה זרה.

 

מהיכן רש"י לוקח שזה לשון עבודה זרה?

 

יסוד הדברים מופיע בגמרא מסכת סנהדרין ק"ז,א:

שאבשלום רודף אחרי דוד המלך להורגו, פחד דוד המלך  שיהיה מזה חילול ה' איום ונורא רצה להראות כאילו הוא עובד עבודה זרה.

בא אליו חושי הארכי, ואמר לו – "מה פתאום אתה עושה את זה?"

אמר לו דוד – "היות ואבשלום רודף אחרי, ורוצה להרוג אותי, יש חשש שיתחלל שם שמים, שאנשים יגידו "איך יכול להיות, חסיד כדוד המלך, רודף אחריו בנו אבשלום להרגו?!"...

אמר דוד -  "אני כאילו אני אעבוד עבודה זרה, אני לא באמת יתכוון לזה" (זה לא נקרא דין של ע"ז אם אתה לא מאמין בה). וכך יגידו אנשים – נו בטח, מגיע לו שאבשלום רודף אותו להרגו, זה עונש על זה שהוא עבד ע"ז.

 

השיב לו חושי הארכי – אתה לא צריך לעבוד ע"ז, כי כולם מבינים למה אבשלום רודף אחריך – כי הוא בן של אשת יפת תואר (אבשלום היה הבן של מַעֲכָה, לקח אותה דוד המלך במלחמה, היא הייתה ביתו של תלמי מלך גְּשׁוּר).

 

 

אמר לו חושי הארכי – "אתה הרי יודע למה נסמכה פרשת יפת תואר לפרשת בן סורר ומורה – להראות לך, שמי שלוקח אשת יפת תואר, יוצא לו בן סורר ומורה. לכן כולם יבינו למה הוא רודף אחריך - כיוון שהוא בן סורר ומורה, אז אין צורך שתלך ותעבוד עבודה זרה".

 

שואלת הגמרא – מה המקור לזה שדוד רצה לעבוד ע"ז?

מביאה הגמרא פסוק בשמואל ב טו-לב – "ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלוקים"

ואין ראש אלא ע''ז, שנאמר (דניאל ב-לב): "הוּא צַלְמָא רֵאשֵׁהּ דִּי דְהַב טָב" – נבוכדנצר חלם חלום, ובחלום שלו, הראש היה עשוי מזהב, כנגד מלכות בבל.

רואים מכאן שראש, זה סמל לעבודה זרה.

 

לכן, אם כתוב בפסוק (במדבר יד, ד): "נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה", פירוש הדבר שעם ישראל רצו לחזור בחזרה לעבודה זרה, שנקראת ראש.

 

בעל הטורים כותב את הדברים במפורש - נתנה ראש:

זהו ע''ז וכן בעגל: "אשר ילכו לפנינו" אשר אותיות ראש. ומה התם אחר 40 יום אף כאן אחר 40 יום: איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה. ר''ת בגימטרייה ע"ז.

 

כשם שחטא העגל נעשה 40 יום אחרי מעמד הר סיני, גם זה נעשה אחרי 40 יום – אחרי שהמרגלים חזרו מלתור את הארץ, 40 יום, אמרו נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה – רצו ללכת ולעבוד עבודה זרה.

 

אם כך יוצא, שעיקר החטא שנתבעו המרגלים, היה על לשון הרע. וכלל ישראל נתבעו על רצונם, לעבוד עבודה זרה, שנאמר נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה, ואין ראש אלא עבודה זרה.

 

מביא הרב רוזנבלום סימוכין לדברי חז"ל האלה:

1.       במדרש איכה רבה א, נד:

אַתְּ מוֹצֵא שֶׁבַּדָּבָר שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בּוֹ לָקוּ וּבוֹ מִתְנַחֲמִים, חָטְאוּ בְּרֹאשׁ,  וְלָקוּ בְּרֹאשׁ, וּמִתְנַחֲמִים בְּרֹאשׁ.


חָטְאוּ בְּרֹאשׁ, דִּכְתִיב (במדבר יד, ד): "נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה" - החטא הוא, שרצו לעבוד עבודה זרה...


וְלָקוּ בְּרֹאשׁ לקו בחרבן בית המקדש דִּכְתִיב (ישעיה א, ה): "כָּל רֹאשׁ לָחֳלִי"  אמר הקב"ה – אתם בכיתם בכיה לחינם, תבכו בכייה לדורות. תמיד נקונן בתשעה באב על חרבן בית המקדש בגלל נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה, שאירא בתשעה באב...


וּמִתְנַחֲמִין בְּרֹאשׁ – שיגיע מלך המשיח, שעליו נאמר בפסוק דִּכְתִיב (מיכה ב, יג): וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַה' בְּרֹאשָׁם.

 

החטא היה נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה – זה הביא לחרבן בית המקדש. לעתיד נתנחם בבואו של מלך המשיח. 


עד כאן מדרש איכה.

 


ישנו מדרש שנקרא – אותיות דרבי עקיבא:

המדרש הזה מדבר, שכל אות באה לפני הקב"ה וביקשה בקשה, שהקב"ה יפתח בה את התורה, חוץ מהאות אל"ף שעמדה מן הצד, והקב"ה אמר לה – אפצה אותך, שעמדת מן הצד, ופתח בה את עשרת הדברות, במילה אנכי ה' אלוקיך...

 

כשמגיעים לאות רי"ש, באה האות רי"ש ואומרת: "תיפתח בי את התורה - במקום לכתוב בראשית ברא, תכתוב ראשית ברא .

שאל אותה הקב"ה – למה את רוצה שיפתחו ברי"ש?

אמרה לו האות רי"ש – כי נאמר בפסוק בתהילים קי"ט, קס נאמר: "רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת וּלְעוֹלָם כָּל מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ".

רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת – התורה הקדושה צריכה הייתה לפתוח ברי"ש – הרי"ש צריכה להיות בהתחלה.

 

ועוד, היא אמרה לו, לך קוראים רחמן, שנאמר: "כִּי אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אָתָּה..." חוץ מזה, אתה גם מרפא חולים - הַמְעוֹרֵר יְשֵׁנִים וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים סוֹמֵךְ נוֹפְלִים וְרוֹפֵא חוֹלִים, אז גם זה ברי"ש, אז תפתח את התורה ברי"ש!

 

אמר לה הקב"ה – לאו. בשום פנים ואופן לא! מפני שבך, האות רי"ש, עתידים עם ישראל לחזור ולעבוד עבודה זרה, שנאמר: "נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה"


אלו דברי מדרש, אותיות דרבי עקיבא.

 


נסכם את השיחה:


פתחנו ושאלנו – למה הקב"ה מעניש את המרגלים בעונש החמור כל-כך, שעם ישראל לא יכנס לארץ ישראל? אמרנו שהעוון הוא לשון הרע.

אז למה מגיע להם כזה עונש חמור על לשון הרע?

שאלה מספר 2 הייתה – "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם", לא יכול להיות שהחטא השני, יהיה יותר קל מהחטא הראשון, זה חייב להיות מקביל אחד לשני.

התשובה ברורה מאוד:


נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה – זה עבודה זרה, והיא מקבילה לחטא העגל.


בחטא העגל, הייתה עבודה זרה, ובחטא המרגלים הייתה עבודה זרה, שנאמר נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה. חטאו בראש ולקו בראש.


יוצא, שהחטא של המרגלים היה לשון הרע ואילו לעָם ישראל היה חטא אחר של "נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה" – רוצים לחזור ולעבוד עבודה זרה.

 

אמר הקב"ה: רוצים לחזור ולעבוד עבודה זרה?! "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם" - אם אתם רוצים לחזור ולעבוד עבודה זרה, נתעורר מחדש חטא העגל, שם הסכמתי לדחות את זה, עכשיו זה מתעורר מחדש, זהו וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם.


לדבר תורה נוסף לפרשת שלח-לך >>> לחץ כאן

למאמר הבא