שלח-הנחמה במצוות חלה ונסכים

ים, התורה מצווה על נסכים ומיד אחרי זה, התורה מדברת על הפרשת חלה? למה נסמכו נסכים לחלה? מדוע נבחרו דווקא מצוות נסכים וחלה? ומהי הנחמה הגדולה שיש בהם?! ביאור נפלא של הבאר משה מאושרוב... ו- "מדרש לפרשת של לך"...

הנחמה במצוות חלה ונסכים

 

מיד לאחר פרשת המרגלים, עוסקת התורה בשתי מצוות – מצוה אחת היא נסכים, והשנייה היא הפרשת חלה.

 

שואלים רבותינו:

מדוע מיד לאחר פרשת המרגלים, התורה מצווה על נסכים (כל קרבן שמקריבים, צריך להוסיף עליו יין), ומיד אחרי זה, התורה מדברת על הפרשת חלה?

 

רש"י מבאר:

ששתי המצוות האלה, היו נחמה לכנסת ישראל, שהם יזכו להיכנס לארץ ישראל.

היות ונגזר על המרגלים ועל כל אלו שדיברו סרה על ארץ ישראל, שלא יזכו להיכנס לארץ ישראל... אומרת התורה (טו, ב): "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם..."

כותב רש"י -  כי תבאו. בישר להם שיכנסו לארץ.

 

ולכן מיד אחר כך, מגיעה מצות הפרשת חלה "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה..."


למה נסמכו נסכים לחלה?

כיון שהקב"ה רצה לבשר להם, שנכנסים לארץ ישראל, ובארץ ישראל ישנם שתי המצוות של נסכים והפרשת חלה.

 

 

התנא דבי אליהו רבה בפרק כ"ט מביא:

"וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם מְאֹד" - באותה שעה, אמר הקב"ה למשה: "לך תרצה את אותם העניים, שיצא ליבם מעליהם" (– לך תפייס את אותם עניים, את עם ישראל, שהלב שלהם נעקר מהם, בעקבות הגזירה הזאת).

אמר לו משה, במה ארצה אותם?

אמר לו הקב"ה למשה, לך תפייס אותם בדברי תורה, שנאמר: "וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם".

 

 

על המדרש הזה שואל הבאר משה מאושרוב:

 אם הסיבה היא נחמה בדברי תורה, ישנן מצוות נוספות, כמו: שילוח הקן, או אפשר לנחם אותם גם במצווה של השבת אבדה?

מדוע נבחרו דווקא מצוות נסכים וחלה? ומהי הנחמה הגדולה שיש בהם?! 

 

משיב הבאר משה מאושרוב:

דברי תורה מנחמים אבלים, כפי שנאמר בתהילים צד, יט: "בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי", והיות וכתוב כאן "וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם מְאֹד", אמר הקב"ה – אך ורק בדברי תורה הם יתנחמו...

 

והוא בחר דווקא במצוות אלו ולא בשילוח הקן או בהשבת אבדה, כיוון שחיפש הקב"ה לתת לישראל, דווקא שתי מצוות התלויות בארץ...

 

זהו התיקון שלהם: הם דיברו סרה על הארץ, שאומר דוד המלך (תהילים קו, כד): "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ"  - מאסו בארץ ישראל, התיקון לזה הוא לתת להם מצוות שמחשיבות את ארץ ישראל וקשורות רק לארץ הזאת.

לכן נתן להם נסכים ונתן להם את מצוות חלה.

 

בחר הקב"ה לתת להם, חלה ונסכים ולא תרומות ומעשרות כי התיקון היה אמור להיות בדברי תורה שקשורים לארץ ישראל. 

כפי שמביא הירושלמי בפרק ד' בהלכות תעניות, הלכה ה':

 

כשחזרו המרגלים מארץ ישראל, היה משה ועם ישראל, עוסקים בפרשת חלה ונסכים...

המרגלים נכנסו לארץ ישראל, הם אמורים לחזור אחרי ארבעים יום, אומר משה רבינו – אם הם לא מוציאים את דיבת הארץ רעה, בעוד יומיים אנחנו בארץ ישראל.

אם בעוד יומיים אנחנו בארץ ישראל, צריכים ללמוד הלכות שנוגעות לארץ ישראל.

 

המצווה שמתחילים מיד בכניסה לארץ היא איננה תרומות ומעשרות (רש"י מבאר – שהם התחייבו בהם רק לאחר 14 שנה, לאחר כיבוש וחילוק) - זו מצות הפרשת חלה.

 

היו ישראל יושבים לפני משה רבינו, ומשה מסביר להם פרשת חלה ופרשת נסכים. משה רבינו מלמד אותם את שתי המצוות האלה.


המרגלים חוזרים מארץ ישראל, ומוצאים את עם ישראל עוסקים במצות נסכים וחלה – הם שואלים: "מה זה?"

 

משיבים להם עם ישראל: "משה רבינו אמר, שמיד לאחר שנכנסים לארץ, מחויבים במצות הפרשת חלה!".


אמרו להם המרגלים: "תשכחו מזה! (לשון חז"ל בירושלמי): דווים וסחופים במה אתם עוסקים והלא אין אתם יכולים להיכנס לארץ ישראל, שנאמר: "אֶפֶס כִּי עַז הָעָם..." לכך נסמכה פרשת מרגלים, לפרשת נסכים וחלה.

 


אומר הירושלמי תשובה נהדרת – עם ישראל עוסקים בפרשת נסכים. חוזרים המרגלים מארץ ישראל – רבותי, מה אתם לומדים? הלכות חלה? זה לא רלוונטי! 

המצווה הזו רק בארץ ישראל - אין סיכוי שתכנסו לארץ ישראל.

 

לפיכך אמר הקב"ה – היות ושחזרו המרגלים מארץ ישראל, הם מצאו את עם ישראל עוסק בפרשת חלה ובפרשת נסכים, אמר הקב"ה – תכתוב את הפרשה הזאת בסמיכות, לפרשת מרגלים...



למאמר הבא