שלח- הפרשת חלה ועבודה זרה

ַלָּה לְפָרָשַׁת עֲבוֹדָה זָרָה, לוֹמַר לָךְ, שֶׁכָּל הַמְקַיֵם מִצְוַת חַלָּה כְּאִלּוּ בִּטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה, וְכָל הַמְבַטֵּל מִצְוַת חַלָּה כְּאִלּוּ קִיֵּם עֲבוֹדָה זָרָה. במה התייחדה מצוות חלה מתרומות ומעשרות?! בסך הכול מדובר על אישה שְלָשָה 1.666 ק"ג בצק, שמה קמח עם מים, מגלגלת לבצק, מפרישה חלה, אומרת – הרי זו חלה – ביטלה כל העבודה זרה, קיימה כל התרי"ג מצוות?! ביאור נפלא...

הפרשת חלה ועבודה זרה


הסדר בפרשה הוא – מרגלים, נסכים, חלה, עבודה זרה.

 

שואלים חז"ל:

למה נסמכה פרשת חלה לעבודה זרה?


מיד אחרי פרשת חלה, עניין עבודה זרה... מה זה קשור לחלה?

 

אומר המדרש ויקרא רבה, פרשה ט"ו:

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת חַלָּה לְפָרָשַׁת עֲבוֹדָה זָרָה, לוֹמַר לָךְ, שֶׁכָּל הַמְקַיֵם מִצְוַת חַלָּה כְּאִלּוּ בִּטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה, וְכָל הַמְבַטֵּל מִצְוַת חַלָּה כְּאִלּוּ קִיֵּם עֲבוֹדָה זָרָה.

 

יוצא אם כך, שאדם שבביתו מפרישים חלה, הוא מבטל בכך את העבודה זרה. לעומתו, בבית שלא מפרישים חלה, כאילו מקיימים עבודה זרה!

 


שואל הרב רוזנבלום:

לא שמענו שאדם שלא מפריש תרומות ומעשרות - שכאילו קיים עבודה זרה. או אדם שלא מפריש ביכורים, לא כתוב עליו כאילו עובד עבודה זרה...

מה יש בהפרשת חלה, שאדם שלא מפרישים חלה, כשעושים את השיעור הדרוש (1.666 ק"ג), כאילו עובד עבודה זרה?!

 

כותב ההגהות מימוני:

חלה תרימו תרומה. ללמדך, שזכו ישראל להיכנס לארץ ישראל, כדי לקיים מצות חלה - כל כניסתם לארץ ישראל, הייתה לצורך קיום מצות הפרשת חלה.

ותרי"ג גימטרייה = 613 = זו מצות חלה. ללמדך, שכל הזהיר במצות חלה, ומקיימה כראוי, כאילו קיים כל תרי"ג מצוות שבתורה.

 


אדם שמפריש חלה בבית, ביטל עבודה זרה, וקיים כל תרי"ג מצוות.

 


כל אחד שואל את עצמו:

בשמירת שבת כהלכתה, שכל השומר שבת כהלכתו, אפילו עובד עבודה זרה כדוֹר אנוש, מוחלים לו על כל העוונות – מצווה שקשה לקיימה.


אבל כאן אתה מדבר על אישה שְלָשָה 1.666 ק"ג בצק, שמה  קמח עם מים, מגלגלת לבצק, מפרישה חלה, אומרת – הרי זו חלה – ביטלה כל העבודה זרה, קיימה כל התרי"ג מצוות?!

 


ישנם תמיהות נוספות על הייחודיות של מצוות הפרשת חלה:


1.      היא המצווה היחידה שהתחייבו עם ישראל, עם כניסתם לארץ (לעומת תרומות ומעשרות, שנצחייבו רק אחרי 14 שנה לאחר כיבוש וחילוק הארץ).

 

2.     הפרשת חלה, היא רק בארץ ישראל - בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ מיד חייבים בהפרשת חלה. ולמרות זאת, השולחן ערוך (יורה דעה סימן שכ"ב) פוסק – גם בחו"ל נוהגים בהפרשת חלה, שלא תשתכח תורת הפרשת חלה מישראל.

 

 

3.      גם בעונש חומרתה יתרה מהאחרים: במשנה באבות ה,ח כתוב – "וְשֶׁלֹּא לִטּוֹל אֶת הַחַלָּה - רָעָב שֶׁל כְּלָיָה בָּאָה" מי שלא מפריש חלה, מביא קללה אל תוך ביתו !

 


הגמרא במסכת שבת לב: אומרת - ר' אלעזר בר' יהודה אומר בעוון חלה אין ברכה במכונס ומארה משתלחת בשערים וזורעין זרעים ואחרים אוכלין שנאמר (ויקרא כו-טז): "אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת מכלות עיניים ומדיבות נפש וזרעתם לריק זרעכם ואכלוהו אויביכם" אל תקרי בהלה אלא בחלה...

 

 

 

 

חז"ל מלמדים אותנו, במדרש בראשית רבה א:

רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב מַתְנָה אָמַר, בִּזְכוּת שְׁלשָׁה דְּבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם, בִּזְכוּת חַלָּה, וּבִזְכוּת מַעַשְׂרוֹת, וּבִזְכוּת בִּכּוּרִים, וּמַה טַּעַם, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָא חַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, כ): רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם, אֵין רֵאשִׁית אֶלָּא מַעַשְׂרוֹת, הֵיךְ דְּאַתְּ אָמַר (דברים יח, ד): רֵאשִׁית דְּגָנְךָ, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא בִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, יט): רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ וגו'.

 


מה הענין בְ – 'ראשית'?

 


כותב החינוך מצוה י"ח:

משורשי מצוה זו. שרצה השם יתברך לזכותנו לעשות מצוה בראשית פריו, למען דעת כי הכול שלו, ואין לו לאדם דבר בעולם רק מה שיחלק לנו השם יתברך בחסדיו. ויבין זה בראותו, כי אחר שיגע האדם כמה יגיעות וטרח כמה טרחים בעולמו, והגיע לזמן שעשה פרי, וחביב עליו ראשית פריו כבבת עינו, מיד נותנו להקב''ה ומתרוקן רשותו ממנו ומכניסו לרשות בוראו.

 

הקב"ה רצה את כל הראשיות – ביכורים, חלה, תרומות ומעשרות, בן בכור, פטר חמור, פטר בהמה. כל דבר שהוא ראשית, הקב"ה רצה אותו.


אומרים חז"ל – בזה שאתה מוציא מראשית שלך, ונותן להקב"ה, אתה נותן לו את ההכרה, שהוא ראשון והוא אחרון . הכול שייך לו!

 

 

האימהות הקדושות קיימו מצות הפרשת חלה.

 

בראשית רבה, פרשה ס':

כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיוּ דְּלָתוֹת פְּתוּחוֹת לִרְוָחָה, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה שָׂרָה פָּסְקָה אוֹתָהּ הָרְוָחָה, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזְרָה אוֹתָהּ הָרְוָחָה. וְכָל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה בְּרָכָה מְשֻׁלַּחַת בָּעִסָּה, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה שָׂרָה פָּסְקָה אוֹתָהּ הַבְּרָכָה, כֵּיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזְרָה. כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה נֵר דּוֹלֵק מִלֵּילֵי שַׁבָּת וְעַד לֵילֵי שַׁבָּת, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה פָּסַק אוֹתוֹ הַנֵּר, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזַר. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ שֶׁהִיא עוֹשָׂה כְּמַעֲשֵׂה אִמּוֹ, קוֹצָה חַלָּתָהּ בְּטָהֳרָה וְקוֹצָה עִסָּתָהּ בְּטָהֳרָה, מִיָּד וַיְּבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה.

 

 

החשש שיש בחיטה ושעורה

כשאדם אוכל את הפירות, הוא לא צריך לעשות שום פעולה כדי לאכל אותם – לוקח את הפרי, מקלף את הקליפה, מברך בורא פרי העץ, שהחיינו ואוכל!


אין לו שום פעולה אחרי זה - אין חשש, שהוא ייחס משהו לעצמו, אחרי שהוא שם על זה גמי, ואמר הרי זה ביכורים והפריש תרומות ומעשרות.

 

שונה הדבר בחיטה ושֹעורה, ישנם מלאכות נוספות לאחר הקצירה שלהן. כדי להגיע לפת לחם יש לעבור תהליך של 10 מלאכות.

 

כותב מר"ן הבית יוסף:

 למה מניחים עשר אצבעות על החלה לפני שבוצעים אותה? – כנגד עשר מצוות התלויות בפת – חרישה (לא תַחֲרוֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר יַחְדָּיו), זריעה (שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם) , דישה (לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ), לקט, שכחה, פאה, תרומה, מעשר ראשון וחלה.

זו הברכה היחידה מכל הברכות, שיש בה עשר תיבות. (בכל הברכות האחרות יש רק תשע תיבות: שהכל נהיה בדברו - 9, בורא מיני מזונות - 9, בורא פרי העץ - 9 , בורא פרי האדמה – 9...)


המוציא לחם מן הארץ יש בה עשר מלאכות – לכן בברכה יש עשר תיבות.

 


אומרים רבותינו – תשמע, כאן יש חשש גדול אדם כבר הביא את החיטים הביתה, הוא לא יכל לקחת חיטים ולכסוס אותם, כדי לאכול מהם לחם, הוא צריך לטחון, לזרות וכו', עד שהבן-אדם זוכה לאכל.

 

מהרגע שהוא הביא את זה הביתה, כביכול אין התערבות כבר של הקב"ה. הכול הוא עושה בעצמו!

 

כל זמן שזה בשדה, האדם מגיע להכרה שהקב"ה נותן גשם, ונותן שמש ונותן רוח, כשזה בא הביתה, הכול הוא בעצמו עושה - הוא זורה, הוא דש, הוא טוחן והוא מנפה והוא לש והוא אופה...

 

יכול לבוא אדם ולהגיד – "אהה, כוחי ועוצם ידי, עשה לי את החייל הזה... אני עשיתי!"...

 

אומר הקב"ה – תשמע, החשש הזה, של כוחי ועוצם ידי, הוא חשש איום ונורא! שכל האומר כוחי ועוצם ידי, יגיע בסופו של דבר לעבודה זרה... לכן תזהר מאוד, שלא תגיע לעבודה זרה!

 

 

מה עשה הקב"ה, כדי שחס וחלילה לא נידבק בעבודה זרה? - הפרשת חלה.

 

 

תיקח חתיכה מהקמח ותפריש אותה... כתוצאה מהפעולה הזו תזכור שהקב"ה נתן לך - זה לא ממך!


כל מי שמפריש חלה - מבטל עבודה זרה. וכל מי שאינו מפריש , כאילו מקיים עבודה זרה!

 

אם אתה לא מפריש חלה, פירוש הדבר, שאתה אומר – כוחי ועוצם ידי, עשה לי את החייל הזה -  זו עבודה זרה!


אם זו עבודה זרה, ואתה לא מפריש, אומרים חז"ל – כמוהו, כמקיים עבודה זרה!


אך אם אתה מפריש חלה – מבין שלא כוחי ועוצם ידי מעורב כאן, הרי שאתה מבטל עבודה זרה!...


הפרשת חלה באה להציל את עם ישראל מעבודה זרה.




להוכחה שציצית מגנה גם על הבנים>>>לחץ כאן

למאמר הבא