עקב- מה באמת בוער לך?!

התנפל לפני ה' לבטל את רוע הגזירה להשחית את עם ישראל לאחר חטא העגל. נשאלת השאלה: כיצד יש להתפלל בשקט או בקולי קולות? סיפור יפה על אשת הרב שהצליחה להסביר לאורח שלה למה הרבי צועק בתפילה בדרך מיוחדת...

מה באמת בוער לך?!

 

"וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה'... וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִיא..."

 

בפרשת השבוע משה מתאר לבני ישראל כיצד תפילתו הצילה אותם פעם אחר פעם כפי שהוא אומר בהמשך: "וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה' אֵת אַרְבָּעִים הַיּוֹם וְאֶת אַרְבָּעִים הַלַּיְלָה אֲשֶׁר הִתְנַפָּלְתִּי, כִּי אָמַר ה' לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם. וָאֶתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה וָאֹמַר: "אֲדֹנָי אלוקים, אַל תַּשְׁחֵת עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ בְּגָדְלֶךָ... זְכֹר לַעֲבָדֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב...".


לא פעם אנו מתחבטים בשאלה כיצד ההנהגה הנכונה בתפילה?

 

מצד אחד רואים אנשים שאינם זזים בתפילתם כמאמר חז"ל (מסכת ברכות פרק ה משנה א): "אפילו נחש כרוך על עקבו – לא יפסיק!"

תפילתם חרישית – רק שפתותיהם נעות וקולם לא נשמע...

 

מאידך ישנם חסידים המתנועעים בתפילתם ויש אף כאלו המקפצים וצועקים וראייתם מן הפסוק: "כי נר ה' נשמת אדם" – כשם שלשלהבת הנר יש תזוזה מתמדת כך גם לנשמת האדם בתפילה.

 

אין כאן נכון ולא נכון... כל אחת היא דרך בעבודת ה' – עבודה שבלב ולכן כל אחד יעשה כמנהג רבותיו...

 


סיפור יפה שמעתי והנה הוא לפניכם:

 

מסופר שיהודי הגיע לעיר ובחר להתאכסן בביתו של האדמו"ר המקומי. הוא נהנה מסבר הפנים והיחס שקיבל.

 

התפילות היו בדבקות והרבי צרח בקולי קולות, דבר שלא היה מקובל בעיר ממנה הוא הגיע...

 

כשחזר מתפילת שחרית שאלה אותו אשת הרב: "נו... איך הרגשת בתפילה?"

 

"מה אני יגיד לך... צרחות כאלה... מה קרה?!..." – שח האיש

 

השיבה לו הרבנית בהכנעה – "הלב של הרבי בוער!"

 

חייך האיש ואמר: "האמיני לי גם שלי בוער... אבל ה' שומע טוב... לא צריך לצעוק!..."

 

הרבנית שוב אמרה בעדינות: "נכון! אבל הלב של הרבי בוער!..."

 

כאן כבר לא יכל האיש להתאפק ואמר: "בוער... בוער... גם שלי בוער אבל הקב"ה לא חרש... הוא שומע גם בשקט!..."

 

 

לפני שפנה לדרכו ביקש מהרבנית את הכסף שהפקיד אצלה בשעה שהגיע...

 

הרבנית לא האמינה למשמע אוזניה: "על איזה כסף אתה מדבר?!" שאלה בתמיהה

 

"כשהגעתי לכאן נתתי לך את כל חסכונותי!" קבע האיש ברוגז

 

"לא היו דברים מעולם!" – היתממה הרבנית

 

למשמע הדברים החל האיש לצרוח: "את לא מתביישת?! – את רבנית את?!... השיבי את כספי!"

 

"מדוע אתה צועק?! אתה חושב שאני חרשת?!" – הטיחה הרבנית כלפיו

 

האיש היה ממש כעוס וצעק כלפיה: "למה אני צועק?! כל חסכונותיי הלכו לטמיון – הלב שלי בוער! ואת מעיזה לשאול למה אני צועק?!"

 

לרגע זה חיכתה הרבנית ואמרה לו:

"יש כאלה שהלב שלהם בוער על ארנק ויש כאלה שהלב שלהם בוער על תפילה...

דבר אחד ברור שכשהלב בוער צועקים!"...

 

והחזירה לאיש את ארנקו...

למאמר הבא