ראה- שמירת ממון חברו

ישראל בגין שמירת ממון חברו. "סיפור על אביו של שמואל שהיו מופקדים אצלו מעות של יתומים" ובנוסף "סיפור על רבי ישראל סלנטר" האיך שמר על חפץ של עובר אורח...

שמירת ממון חברו

 

"וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ"

 

מפסוק זה למדו חז"ל (בבא מציעא מ"ב) להלכה, שהמפקיד ממון אצל חברו והנפקד צררן והפשילן לאחוריו ואחר כך נגנבו, חייב הנפקד, שכתוב "וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ" – אף על פי שצרורין, יהיו בידך (שהיא שמירה מעולה יותר).

 

הגאון רבי יעקב ישראל קניבסקי זצ"ל בספרו קהילות יעקב ב"מ סימן ל"ח מבאר:

שלשומר שכר יש שני חיובים:

 

א) לשמור את הפיקדון שהופקד אצלו.

 

ב) אם לא שמר כראוי חייב לשלם דמיו. חיוב זה הוא מדין מזיק, שכיון שלא שמר כראוי בא ההיזק, ואף שזהו גרמא, וגרמא בנזיקין פטור מדיני אדם, מכל מקום בשומרים חייבה התורה על גרמא כזו שהתרשל בשמירתו וע"י כך הופסד הפיקדון.

 

ראיה לכך מביא הוא מהגמרא בבא קמא י:

על שומר שכר "דבגופא קמזיק" ופירש רש"י: "שומר שכר שפשע ונטרפה על ידי זאב, כנזקי גופו חשיב ליה שהרי היה עליו לשומרו". ומוכיח מזה שדין תשלומי השומר הוא מתורת מזיק.



וכן משמע מגמרא בהמשך (בבא קמא ד:)

שמבארת מדוע לא נכללו 4 השומרים עם אבות הנזיקין המנויים במשנה? משום שהמשנה מונה, לדעת שמואל, רק אלו שהם נזקי ממונו (כמו נזקי בהמה) אבל לא נזקי גופו.

ופירש רש"י: דארבעה שומרים נזקי גופו חשיב, שהן עצמם הזיקו, הואיל ולא שמרו כראוי.                                     




מסופר בגמרא ברכות י"ח:

על אביו של שמואל שהיו מופקדים אצלו מעות של יתומים, ואחר פטירתו לא ידע שמואל בנו היכן הניחם אביו, והיו מצערים אותו אנשים באמרם שהוא אוכל ונהנה ממעות של יתומים.

 

הלך שמואל לבית הקברות ושאל את נשמת אביו: "מעותיהם של יתומים היכן הם?"

 

השיב לו אביו: "לך וטול אותן בבניין מושב של בית הרחיים, המעות המונחות למעלה ובתחתית שלנו הם, והמעות המונחות באמצע של יתומים הם".

 

שאלו שמואל: "ומדוע לא הנחתה את מעותינו באמצע?"

 

השיבו: "כי אמרתי אם יגנבו המעות מוטב יגנבו שלנו ולא של יתומים, ואם ירקיבו מלחות הקרקע, מוטב שיתקלקלו שלנו ולא של יתומים".




בספר תנועת המוסר מסופר:

 על רבי ישראל סלנטר כשהזדמן פעם לתחנת הרכבת, ביקש ממנו אחד הנוסעים, שלא הכירו, שיואיל לשמור על חפציו שכן עליו לסדר דבר מה בענייניו.

 

בינתיים נודע לתושבי המקום כי הגרי"ס נמצא בתחנת הרכבת, והמונים הגיעו לכבודו. אולם כל אותו הזמן לא זז רבי ישראל מהחפצים, שהרי הפקידוהו כשומר עליהם ואינו רשאי למוסרם ביד אחר...



משל לפרשת ראה>>>לקריאה לחץ כאן

למאמר הבא