ראה- זכירת העבדות מוציאה גאווה

אריה לייב ממיץ בעל "שאגת אריה" המבאר שעצם זכירת היותנו עבדים במצרים תועיל לאדם לא לבוא לידי גאווה. ובכל פעם שירגיש בעצמו שבא לידי גאווה מיד יזכור את עברו שהיה עבד במצריים ותסתלק הגאווה מליבו...

זכירת העבדות מוציאה גאווה

 

"וזכרת כי עבד היית במצרים"

 

הרב ברונשטיין מביא את דברי הגאון רבי אריה לייב ממיץ בעל "שאגת אריה"

 

משל למה הדבר דומה?

 

למלך אחד שיצא לצוד בשדה. לפתע פגש המלך ברועה צאן אשר ישב סמוך לעדר צאנו וחילל בחליל. נשבה המלך בקסמי הצלילים העדינים ולא היה יכול לעזוב את המקום.


לאחר זמן מה סיים הרועה את נגינתו. ניגש המלך לדבר אתו ומצא כי הרועה שכלו חד וחריף מאוד ובקש מהרועה לבוא עימו לארמונו ולהיות סמוך על שולחנו.


הסכים הרועה ובא עם המלך לארמונו. מאז ישב הרועה תדיר בבית המלך והמלך היה מתייעץ עימו בכל דבר עד שהפך הרועה לאחד משרי המלך החשובים.

 

השרים קנאו מאוד בשר החדש החביב כל כך על המלך משום כך העלילו עליו כי גונב הוא מאוצר המלך.


קרא המלך לשר כדי לחקור אותו אולם השר הוכיח לכולם כי ישר ונאמן הוא מאוד. בכל זאת שכנעו השרים את המלך ללכת לבית השר ולבדוק בביתו אולי שם  ימצאו סימנים לגניבה מבית המלך.

 

הלכו כולם לבית השר והנה ביתו מרוהט בפשטות רבה עברו מחדר לחדר עד שהגיעו לחדר אחד אשר היה נעול עם מנעול ובריח. מה יש בחדר זה? שאל המלך אדוני המלך - נפל השר על ברכיו והתחנן - בבקשה ממך אל תבקש לראות מה בחדר, משום שבוש אני מאוד ממה שמונח בחדר זה...

תחנוני השר רק חיזקו את חשדות המלך משום כך התעקש המלך כי יפתחו את החדר.

 

כאשר פתחו את החדר ראו כי החדר ריק - אין בו מאומה רק תרמיל רועים ישן וחליל... תמהו המלך והשרים.

 

אדוני המלך- אמר השר- מיום בואי לארמונך לא התגאיתי כלל במעמדי הרם זאת משום שבכל יום נכנס אני לחדר זה מחלל ונזכר בעברי כרועה צאן פשוט...

 


כן הוא גם הנמשל - סיים רבי אריה לייב:

 

הזכירה "כי עבד הייתי במצרים" תועיל לאדם לא לבוא לידי גאווה. כי בכל פעם שירגש בעצמו שבא לידי גאווה מיד יזכור את עברו שהיה עבד במצריים ותסתלק הגאווה מליבו...




משל ונמשל לפרשת ראה וחודש אלול>>>לקריאה לחץ כאן

למאמר הבא