ראה- לתת מה שחסר!

בשפע שהקב"ה נותן לזה שפותח את ידו לאחיו האביון ומעניק לו די מחסורו... "סיפור על המגיד מדובנא" על הצורך לתת לעני מה שחסר לו באמת...

לתת מה שחסר!

 

"כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' אלקיך נותן לך, לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון, כי פתח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו"

 

ה"אור החיים" הקדוש כותב:

 

הדברים נראים לכאורה דברי תימה, בא הכתוב לפרש לקמצן וכילי מדוע אסור לאמץ הלבב, ואומר: "כי פתוח תפתח"...

 

וכי זוהי נתינת טעם ללב אטום?

 


אלא מסביר ה"אור החיים" הקדוש: 

על ידי שאדם פותח ידו לצדקה פותחים לו ממעל שערי שפע, ככתוב "יש מפזר ונוסף עוד", וכך הוא אם כן הסבר הדברים: "כי", טעם אמרתי לך לא לאמץ הלב, שכן "פתוח" אפתח לך את אוצרות השפע, אם אתה "תפתח את ידך" "והעבט תעביטנו" - אינך אלא נותן בהלוואה, כי יפרע לך ה' בתוספת מרובה...

 

 

מסופר על המגיד מדובנא:

שבא אל גביר למדן לקבל ממנו נדבה עבור פדיון שבויים. קיבל אותו העשיר בסבר פנים יפות ושוחח איתו בדברי תורה.

 

התחיל המגיד לדבר על מצות צדקה וגם העשיר היה אומר כנגדו רעיונות נפלאים בענין זה, המגיד אומר לו חידוש וגם העשיר לא פיגר אחריו.

 

רואה המגיד שאין סוף לעניין, וכי העשיר מבקש להתחמק ממנו ע"י אמירת דברי תורה.

 

אמר לו המגיד, אספר לך מעשה:

 

באחת המדינות הרחוקות לא ידעו תושביה על הבצל, ולא ראוהו מעודם. יום אחד בא לשם נודד אחד והביא איתו בצל.

 

אנשי המקום שמחו על זה מאוד, ונתנו לו מטמון כסף בעד הבצל. הם זרעו אותו והתחיל לגדול אצלם בצל. כששמע זאת נודד אחר. לקח עמו 'שום' ונדד למדינה הזאת שגם שום לא היה בה.

 

לא ידעו אנשי המקום מרוב שמחה מה לעשות בו, מה לגמול לו, אמרו: באיזה דבר יקר אפשר לגמול לו תמורת הדבר היקר הזה? החליטו לשלם לו בדבר היקר שיש להם - בבצל...

 

גם אתה - סיים המגיד מדובנא - מה אתה אומר לי חידושי תורה כנגד חידושי תורה שלי. והלא נאמר: "די מחסורו אשר יחסר לו", ולי חסר כסף!...

 



לתת יותר זה לקבל יותר!>>>לקריאה לחץ כאן

למאמר הבא