שופטים- ראייה של רב היא אחרת!

ר מהו כוחם של תלמידי החכמים ואיזו ראייה יש להם... "מדוע רק לחכמי ישראל ניתנה הזכות לשפוט בצק?" דין תורה שהובא לפני האבן עזרא ומה פסק להם האבן עזרא, עד שהודו השניים בהתפעלות ואמרו: אכן "גדולה חכמת התורה ולומדיה"?...

ראייה של רב היא אחרת!


"שֹׁופְטִים וְשֹׁטְרִים תִּיתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק".

 

נתן הקב"ה את הסמכות לשופטים = הרבנים שבכל דור ודור לשפוט צדק. 

כי יש להם ראייה שונה משלנו...

 

הסיפור הבא מובא בעלון "שלום לעם" ומבאר זאת כדבעי:

 

אביעזר ויהושע ידעו מראש שהדרך אל העיר הגדולה תארך חמישה ימים. הדרך עברה במדבר שבו אין איש ולא ניתן להשיג בו אוכל, ולכן הם הצטיידו מראש במזון מספק לכל המסע. 

אביעזר הביא עמו שלושה כיכרות לחם ויהושע הביא עמו שניים. 

זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה עשו את הדרך, והם ידעו שחמישה ככרות יספיקו להם בהחלט.

 

לקראת צהרי היום הראשון ראו אביעזר ויהושע אדם רץ לעברם בלי שום תרמיל או מזוודה. 'יהודים יקרים', פתח כשהגיע אליהם מתנשם ומתנשף, 'אני חייב להגיע לעיר הגדולה, אך לצערי לא נותר לי כאן כל רכוש ולא יכולתי להצטייד מראש באוכל, התסכימו בטובכם שאבוא עמכם ואוכל מלחמכם עד שנגיע לעיר?'

 

כדרכם של יהודים שהם רחמנים וגומלי חסדים הסכימו השניים מיד. 'כשנגיע לעיר' הוסיף האיש, 'אפצה אתכם על כך שאכלתי מפתכם, לא חסר לי כסף!'

 

אביעזר ויהושע לא היו בטוחים בכך, אך הדבר לא הפריע להם. החלטנו לתת מלחמנו לאיש הזר כדי לגמול עמו חסד ולא לשם הכסף, הרהרו, אך אם בנוסף למצווה האיש עוד יפצה אותנו, מה רע בכך?

 

המסע נמשך כצפוי חמישה ימים בדיוק. בכל יום פרסו שני החברים כיכר לחם אחת לשלושה חלקים שווים, נתנו אחד לאיש הזר, וכל אחד מהם אכל את חלקו.

 

כשהגיעו לעיר הגדולה ביקש האיש שיבואו עמו לביתו, ושם, לאחר שהגיש להם ארוחה דשנה, העניק להם חמישה מטבעות זהב. 'מטבע אחד כנגד כל יום שאכלתי עמכם' פירש.

 

השניים יצאו מביתו בהכרת תודה, אך מספר שניות לאחר מכן פרץ הוויכוח ביניהם. אביעזר אמר שמכיוון שהוא הביא שלושה כיכרות מגיעים לו שלושה מטבעות זהב וליהושע שהביא רק שני כיכרות מגיעים שני מטבעות בלבד. לעומתו טען יהושע שמכיוון שהם יצאו לדרכם ביחד כשותפים שווים, כל אחד צריך לקבל שניים וחצי מטבעות זהב.

 

כשנוכחו לדעת כי אינם מצליחים להגיע לעמק השווה, החליטו ללכת לבית הדין כדי שיכריע בגורלם. בראש בית הדין ישב פרשן התורה המפורסם רבנו אברהם אבן עזרא, הוא שמע בקשב רב את סיפורם ואת טענותיהם.

 

בסוף הדיון גזר הרב את פסק הדין: 'אביעזר שהביא עמו שלושה כיכרות לחם יקבל ארבעה מטבעות זהב, ויהושע, בעל שני הכיכרות, יקבל רק מטבע זהב אחד'...

כששמעו את פסק הדין היו שניהם המומים. יהושע היה משוכנע שחלה פה טעות, אך אפילו אביעזר, שדרש במקור שלושה מטבעות, לא הבין כיצד פסק הרב החכם פסק דין מוזר כל כך - שמגיעים לו ארבעה מטבעות.

 

למראה מבטיהם התמהים החליט הרב להסביר: 

'ראשית, פסק הדין מבוסס על כך שהאורח שילם על מה שאכל, כפי שהוא עצמו אמר ששילם מטבע כנגד כל יום שאכל'. שניהם הנהנו בהסכמה. 

 

'עתה נותר לקבוע', המשיך הרב להסביר, 'כמה אכל האורח מכיכרותיו של כל אחד מכם'. גם עתה הוסיפו אביעזר ויהושע להנהן בהבנה. 

'ובכן, המסע נמשך חמישה ימים, וביחד היו לכם חמישה כיכרות. זאת אומרת שבכל יום אכלתם שלושתכם כיכר לחם אחת שהתחלקה לשלושה חלקים. 

 

יוצא מכך שכל אחד אכל שליש כיכר ביום, ובחמישה ימים כל אחד אכל חמישה שלישים.' הרב חיכה שהדברים יובנו, ושני בעלי הדין אכן הנהנו בהסכמה.

 

'ועתה נותר לנו רק לקבוע כמה שלישים הביא כל אחד מכם' - המשיך הרב.

 

'יהושע, בעל 2 הכיכרות, הביא 6 שלישים (2 ככרות כפול 3), הוא עצמו אכל 5 שלישים, ולכן הזר קיבל ממנו רק שליש אחד בלבד.

 

אביעזר, לעומתו, שהביא 3 כיכרות, הביא 9 שלישים של כיכר (שלושה כיכרות כפול 3). הוא אכל בעצמו חמישה, ומכאן שהזר קיבל ממנו 4 שלישים. לכן הפסק הנכון הוא שאביעזר בעל 3 הכיכרות יקבל 4 מטבעות, ויהושע בעל 2 הכיכרות יקבל מטבע אחד בלבד'

 

הודו השניים בהתפעלות ואמרו: אכן גדולה חכמת התורה ולומדיה.

 


 

דרשה לפרשת שופטים>>>לחץ כאן

למאמר הבא