כי תבוא- מי שלא ממתין סובל!

"יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ"? "מדוע נקטה המשנה את המילה 'אדם'?!". "מה הקשר בין מצוות ביכורים לחטא אדם הראשון?". "מה הקשר בין מצוות ערלה ונטע רבעי לחטא אדם הראשון?". "מה המשותף לחטא אדם הראשון ולחטא העגל?... ביאור נפלא של האר"י הקדוש שעל 'חוסר סבלנות' של הדורות הקודמים אנו סובלים עד היום...

ביכורים - מי שלא ממתין סובל!

 

"וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה'  וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹוקךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹוקךָ"...

 

המשנה (במסכת ביכורים ג, א) אומרת:

 "יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר, קוֹשְׁרוֹ בְגֶמִי, וְאוֹמֵר, הֲרֵי אֵלּוּ בִּכּוּרִים"...

 

נשאלת השאלה:

מדוע נקטה המשנה "יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ"? והלא בכל מקום שכתוב בחז"ל או בתורה, את המילה "אדם", מיד שואלים – למה כתוב אדם? כשם שמצינו: אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל... אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן... מיד שואלים חז"ל – למה אדם? (שם מתרצים חז"ל  - מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל, אף אתם לא תקריבו מן הגזל...)

 

אין דבר כזה, שסתם יהיה כתוב 'אדם', חייבת להיות לזה סיבה? 

 

ועוד, מדוע התחילה המשנה דווקא בדוגמא של תאנה: "יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶהתְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר..."?! לכל הדעות, תאנה זה לא הראשון..

 

משיב ספר מאור ושמש על התורה:

מצות הביכורים, נועדה לתקן את חטא אדם הראשון.

 

אדם הראשון, ירד לתוך שדהו של הקב"ה בגן-עדן, ואכל שם מעץ הדעת, ומה היה עץ הדעת?

 

אומרת הגמרא (מסכת סנהדרין ע, א-ב): "אותו אילן שאכל ממנו אדם הראשון גפן היה. דתניא: רבי מאיר אומר אותו שאין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין. רבי יהודה אומר חיטה היה שאין התינוק יודע לקרוא אבא ואימא עד שיטעום טעם דגן. רבי נחמיה אומר תאנה היה שבדבר שקלקלו בו נתקנו שנאמר: (בראשית ג-ז) ויתפרו עלה תאנה".

 

זאת אומרת, שהדגש ב- יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ , הוא שאדם הראשון ירד לשדה של הקב"ה- ניכנס לגן-עדן, ואכל מן העץ שהקב"ה לא התיר לאכל. 
ומה היה העץ שהקב"ה לא התיר לאכול?

 

עפ"י מה שכתוב במשנה, זה היה תאנה - יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה.

 

כל מצוות הביכורים נועדה לכפר על מה שאדם הראשון אכל מן העץ, שהקב"ה אמר לו לא לאכול.

 

מתוך שלושת הדעות במשנה קובע רש"י ואומרים גם בעלי התוספות: נראה יותר שזה היה תאנה - יותר מכל הדעות האחרות, כיוון שמיד אחרי זה כתוב (בראשית-ג,ז): "וַֽיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה"...

 

נשאלת השאלה:

מדוע תפרו דווקא עלה תאנה?

 


תוספות מבאר בדרך משל למה הדבר דומה:


משל לבן מלך שקלקל עם אחת משפחותיו. כיון ששמע המלך טרדו והוציאו חוץ לפלטרין שלו והיה מחזר על הפתחים של שפחותיו ולא היו מקבלין אותו אלא אותה שקלקלה עמו, פתחה לו דלתיה וקיבלתו... 

 

כך בשעה שאכל אדם מפרי האילן טרדו והוציאו מחוץ לגן עדן והיה מחזר על כל האילנות ולא היו מקבלין אותו. מה היו אומרים לו? אמר רב ברכיא: "הא גנבא דגנב דעתא דברייה" (= גנב את הדעת של הקב"ה) היינו דכתיב "אל תבואני רגל גאווה" - רגל שנתגאה על בוראו "ויד רשעים אל תנידני" לא תסב מני עלה אבל התאנה ע''י שאכל ממנה פתחה לו דלתיה וקבלתו...

 

אם ככה, אומר ה'מאור ושמש' - יוֹרֵד אָדָם אדם הראשון בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה מתקן באמצעות הביכורים, את מה שאדם הראשון אכל מעץ הדעת.

 

וכך הוא כותב: 

"וכל דבר אשר תתאוה נפשו  - הרי כל העניין הזה, של מצות הביכורים, נועד לבלום את האדם. הוא קושר עליו גמי, ולא אוכל את הפרי הזה.  


והיות וחטא אדם הראשון, התחיל מְ - "וְכִי תַֽאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם", אדם התאווה לאכל מן העץ הזה, לכן בא התיקון של זה. 


בכל דבר אשר תתאוה נפשו, אפילו דבר המותר, ראוי ונכון שירחיקנו , כדי לשבר תאוותו ולא יאכלנו בעת תאוותו, וע"י זה, הוא מפריד מעצמו, חלאת זוהמת הנחש ומתקן חטא אדם הראשון... 

 


וזה טעם הבאת מצות הביכורים: 

כי מטבע האדם, מצד חומריותו ונפשו הבהמית, בעת שיראה ביכורה בטרם קיץ, והבאת נפשו וחמדתו וגודל תאוותו, בעודו בכפו יבלענה – כשאדם רואה את הפרי הראשון, הוא כל-כך חומד לאכל אותו! הוא מחכה הרבה זמן, עד שיגדלו הפירות, ועד שהוא יוצא, הוא תאב לאכלו.

 

חשש הקב"ה, פן בבואם אל ארץ חמדה, וגפן ותאנה ורימון - דברים שנפשו של האדם מחמדתן, ימשכו חס וחלילה אחר תאוותן ויחזור הדבר לקלקולו, על כן גזר שיחסמו תאוותן. ותאנה וגפן ורימון, המבכרים תחילה, ימשוך ידיו מהם, ובעת התגברות התאווה, אשר מטבע האדם, שבדבר המבכר, שזה ימים אשר לא נמצא הפרי ההוא, הוא חומד לה מאוד, וזו מצווה מפי הגבורה, שימשול ברוחו ועל כביר תאוותו, ויכניע יצרו, לשמור הפרי ההוא לה' יתברך, ולהעלותם למקום אשר בחר אל הכהן משרת דר מעון, היודע להעלות הניצוצות הקדושים...

 

עד כאן דברי המאור ושמש בקיצור דברים. הוא מופיע כבר בדברי מדרש (תנחומא פרשת שמיני , ויקרא רבה פרשה כה):

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פְּדָיָה, מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךָ אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁאַתָּה לֹא יָכֹל לַעֲמֹד בְּנִסְיוֹנְךָ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, וַהֲרֵי בָּנֶיךָ מְשַׁמְּרִין כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁנִּתְּנוּ לָהֶם וְעוֹמְדִין בָּהֶן. אֶחָד מֵהֶם עוֹמֵד וְנוֹטֵעַ מְעַדֵּר מְנַכֵּשׁ מְזַמֵּר שׁוֹרֶה וּמַשְׁקֶה, וְרוֹאֶה פֵּרוֹת נְטִיעוֹתָיו מְבַכְּרוֹת וְקוֹפֵץ יָדוֹ וְאֵינוֹ טוֹעֵם מֵהֶם, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם וְגוֹ' (ויקרא יט, כג). וְאָדָם הָרִאשׁוֹן נֶאֱמַר לוֹ: מִזֶּה אֱכֹל וּמִזֶּה לֹא תֹּאכַל, וְלֹא יָכֹל לַעֲמֹד בְּצִוּוּיוֹ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל (בראשית ג, ו).

 

יוצא אם כן, שאדם הראשון, לא יכל לעמוד שעה אחת, ועם ישראל עמד בניסיון של אכילת פרי ראשון מעץ ראשון, במשך ארבע שנים. שלוש שנות ערלה, שנה רביעית נטע רבעי ורק בשנה החמישית, את הביכורים הוא לא אוכל רק לאחר הפרשת תרומות ומעשרות, מותרים הם באכילה.

 

אומרים חז"ל – זה התיקון לחטא אדם הראשון.

 


הרב ברוך רוזנבלום מוסיף: 

שלכן מחכים שלוש שנים ערלה, שנה רביעי נטע רבעי, ורק בשנה החמישית אפשר לאכול  - 4 שעות שזהו הזמן שלא יכל להתאפק כמו שחז"ל מביאים:

"בַּשְּׁבִיעִית נָפַח בּוֹ נְשָׁמָה, בַּשְּׁמִינִית הִכְנִיסוֹ לַגָּן, בַּתְּשִׁיעִית נִצְטַוָּה, בָּעֲשִׂירִית עָבַר, בְּאַחַת עֶשְׂרֵה נִדּוֹן, בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה יָצָא בְּדִימוּס..." 

 

אומרים חז"ל – אם הוא היה מחכה עד שבת = 4 שעות, בשבת הקב"ה היה נותן לו לאכול מעץ הדעת.

 

יוצא איפה, שאם אדם הראשון היה מחכה, אז אנחנו היינו יכולים לאכול מיד.

היות והוא לא חיכה, את הארבע שעות, ניתנו לנו שלוש שנות ערלה ועוד שנה, נטע רבעי, ואז ניתן לאכל מן הפירות האלה...

 

 

הסיבה להמתנת הנידה עד לטהרתה:

מבאר האר"י הקדוש – היות והאישה, היא זו שהאכילה את אדם הראשון, ולא אמרה לו להמתין, את עונשה כותבת התורה (בראשית ג, טז): ".. הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵֽרֹנֵךְ..." ומפרשים חז"ל (מסכת עירובין) – זה דם נידה.

אומר האר"י הקדוש – היות והיא לא המתינה שש שעות, עכשיו היא צריכה להמתין לטהרתה 12 ימים...

 

ממשיך האר"י הקדוש כמו כן בחטא העגל:

עם ישראל טעו בחשבון, כשמשה רבינו אמר להם, שהוא חוזר באותו יום. ביקש מהם אהרון לחכות... חיכו שש שעות, ועשו את העגל (כי בושש = בא שש).

אם היו ישראל מחכים ולא עושים את העגל, היה משה רבינו מגיע, וניכנס לארץ ישראל.


אם לא היה חטא העגל, משה רבינו היה מביא את הלוחות הראשונות, שהיו חירות ממלאך המוות, חירות מכל הצרות... אם משה היה ניכנס לארץ ישראל, בונה את בית הבחירה היינו מגיעים כבר, לתיקון השלם.

 

היות ועם ישראל לא יכל להתמהמה שש שעות, לכן אנו אומרים בכל יום: 

"אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה אחכה לו בכל יום שיבוא"...


אם היינו מחכים אז, לא היינו היום צריכים לחכות לבואו של משיח, כי היינו מזמן נמצאים בתיקון השלם... 




משל ונמשל לפרשת כי תבוא>>>לקריאה לחץ כאן

למאמר הבא