כי תבוא- להינצל מהקללות

התעלות לאחר ברכה?". הרוקח מביא כמה ראיות שמאה ברכות מצילות מן המאה קללות היתכן?!...

להינצל מהקללות

 

"גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת יַעְלֵם ה' עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ"

 

בפרשת השבוע יש 98 קללות (פי שניים מפרשת בחוקותי ששם יש 48 קללות) 

 

בעל הטורים מבאר:

אדם שמברך בכל יום, מאה ברכות, ניצל ממאה קללות חסר שתיים  שמופיעות בפרשת השבוע. 98 קללות הקיימות ועוד שניים המשלימות למאה: "וכָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה...".

 

הרוקח מביא כמה ראיות שמאה ברכות מצילות מן המאה קללות:

 

1. שנאמר (תהילים קכ"ח, ד): הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה' - כִי כֵן גימטריא 100

 

2. אנחנו אומרים בשיר השירים (פסוק ה, ט): "מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד הַיָּפָה בַּנָּשִׁים..."

מה זה הַיָּפָה בַּנָּשִׁים? - אנחנו מעריכים את הקב"ה, והוא יותר מכל האלוהים!

וכולם שואלים אותנו מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד? אומר הרוקח –  ב- הַיָּפָה בַּנָּשִׁים

הַיָּפָה = 100, ובזה שאנחנו מברכים את הקב"ה מאה ברכות , בזה אנחנו מראים, כמה הקב"ה שלנו גדול!

 

3. דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם, אם ניקח את ראשי התיבות של הפסוק, גם נקבל 100.

יוצא שבזכות מאה הברכות, אדם ניצל ממאה הקללות שמופיעות בפרשת השבוע - פרשת כי תבוא.

 

החיד"א מוסיף (פתח עיניים במסכת מנחות מג, ב): 

מביא את דברי הגמרא: "תניא היה רבי מאיר אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר (דברים י-יב): "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך?"...

רש"י אומר על הפסוק: "מה ה' אלוקיך וגו'". - קרי ביה מאה.

 

שואל ספר חסידים:

איך יכול להיות שחז"ל אומרים לנו, שכל המברך מאה ברכות, מגיע ליראת שמים,שנאמר מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה.. 

והלא אנו מברכים מאה ברכות, האם ניתן לקבוע בוודאות שהגענו ליראה?!. איך יכול להיות שאנחנו לא מגיעים ליראת ה'?

 


משל למה הדבר דומה?

 

ילד רוצה לאכול סוכריה, אבל מתברר שהסוכרייה שהוא כה אוהב מכוסה בצלופן. 

מה לעשות?! הוא מסיר את העטיפה ואוכל את הסוכרייה. האם מעניינת אותו הצלופן?! ודאי שלא! המטרה שלו זה האוכל...

 

לעומתו, "יש מעצב עטיפות לסוכריות על מקל" שאותו לא מעניינת הסוכרייה אלא רק העטיפה. אך כיוון שכבר פתח את הצלופן אוכל הוא גם את הסוכרייה....

 


מבאר ספר חסידים שכן הוא הנמשל:

 

הברכה זו העטיפה - זה הצלופן של האוכל.

ישנם שני סוגי אנשים:

אדם שרוצה לברך את הקב"ה והוא מוצא דרך קלה על ידי הסוכרייה- מברך ואוכל... אחד כזה ירגיש בכל ברכה איך יראת השמים שלו מתעלה ומתחזקת...

 

לעומתו, אדם מברך ברכה, לא בגלל שהוא חושב  לגדל ולשבח את הקב"ה. הוא מוריד את הצלופן, כדי להגיע למטרה -  האוכל. - אחד כזה לא ירגיש התעלות ע"י הברכה...

 

אם אחד, המטרה שלו זה האוכל, אומר ספר חסידים, מזה לא מגיעים ליראת שמים.

 

יזכנו הקב"ה, שבזכות מאה הברכות, שבהם נתחזק בע"ה בימים האלה, שהקב"ה יבטל מעלינו צ"ח קללות ועוד שתיים, ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן ואמן !!!



למאמר הבא