האזינו- כגודל הייסורים כך גודל השכר

"למה זה מגיע לי"?! חסר למי לתת ייסורים?!... אך אם דע הוא את גודל השכר שהוא מקבל על כל צער וצער שנגרם לו, יצטער הוא עד למאוד שלא קיבל עוד מאלו... משל ונמשל המבארים שאילו היינו יודעים מהו שכרם של הייסורים היינו רוצים כמה שיותר...
"הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט... צדיק וישר הוא"

לא פעם מתלונן אדם על רוע מזלו ומטיח דברים כלפי שמים כאומר: "למה.. למה דווקא לי?!" תחושה זו באה לרוב מאי ידיעת מעלת הייסורים וגודל השכר המושפע מהם. 

ועל כל יהודי לדעת שככל שהצער גדול יותר כן השכר גדל בהתאם. אפילו על ייסורים שאינם במודע יקבל הסובל שכר... כבר נתנו רבותנו דוגמא לזה ואמרו (בערכין טז): "עד היכן יסורין? אפילו הכניס ידו לכיסו להוציא מטבע, ויצאה מטבע אחרת, אלו הן יסורין..." 

יוצא איפה שאילו היינו יודעים את השכר העצום היינו כמהים לייסורים...

משל למה הדבר דומה?

ליהודי ששכר דירה משר העיר, וכל חודש שילם 500 דולר. כשהשר נסע שם שונא ישראל כמופקד על עסקיו. משהגיע יום התשלום שלח ה"עוזר" לומר ליהודי להגיע מיד עם כל הכסף. היהודי חשש להסתבך עם הממונה, רץ להשיג את הכסף אך למרות כל מאמציו עדיין חסרו מאה דולר, בלית ברירה שילם רק 400 דולר והבטיח להשלים עוד באותו השבוע.

הממונה קפץ על ההזדמנות ופסק להלקותו מכה אחת בעבור כל דולר שחסר, סה"כ 100 מכות. שבור ורצוץ הגיע היהודי לביתו והתאונן על מר גורלו בפני רעייתו. זו ניחמה אותו ועמדה בתוקף להכריחו לספר לשר לכשיגיע...

כשהגיע השר החליט היהודי לספר לו את הבושה והכאב שעבר. כעס השר וציווה על כל מכה שקיבל היהודי יקבל מהממונה מאה דולר, ומכיון שיש לו בית בשווי 200 אלף דולר חצי מהבית יירשם על שם היהודי...

חזר היהודי וסיפר לאשתו כשארשת עצב על פניו. שאלה אשתו: יש לנו חצי בית, על מה אתה עצוב?!!! 

אמר לה: אם היו חסרים לי 200 דולר כל הבית היה שלי...

כן הוא הנמשל:

 כגודל הייסורים כך גודל השכר
אם היינו יודעים מהו שכרם של הייסורים היינו רוצים כמה שיותר, וכשנדע אחרי 120 כבר יהיה מאוחר...
למאמר הבא