וזאת הברכה- לברך את מי שחשוב לך!

"מדוע ברך משה את בני ישראל לפני מותו?" כל דבר סופו מוכיח על תחילתו, ובשעת פטירתו של משה רבינו, מבינים אנו כמה אהבה עצומה הייתה לו לישראל בכל ימי חייו יותר מבניו ממש...

לברך את מי שחשוב לך!

 

"וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוקים את בני ישראל לפני מותו"

 

 נשאלת השאלה:

מדוע הוצרך לומר "את בני ישראל", והרי בהמשך הפרשה עצמה מפרט את שמות המתברכים?!

ועוד צריך להבין מדוע הוצרך לומר "לפני מותו", והרי כבר מוכח מסוף הפרשה שזה היה לפני מותו?!

 

מתרץ הבן איש חי בדרשות שלו:

הנה כל דבר סופו מוכיח על תחילתו, ובשעת פטירתו של משה רבינו, מבינים אנו כמה אהבה עצומה הייתה לו לישראל בכל ימי חייו יותר מבניו ממש.

 

כי מנהגו של עולם שהאדם בעת מותו לא ישים לב אלא על בניו ואשתו, שאהבתו אליהם היא אהבה פנימית ועיקרית, ואם ישים לב לאדם אחר הרי ניכר שהוא אוהבו כאחד מבניו.

 

וכאן אצל משה רבינו בשעת פטירתו לא שם לב על בניו לברכם, אלא רק זכר את ישראל כל שבט בשמו, ולבניו לא פרט להם ברכה בפני עצמם, והרי זו הוכחה גמורה שהיה אוהב את ישראל יותר מבניו כי הסוף הוכיח על ההתחלה.

 

וזהו שאמר הכתוב: "וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוקים את בני ישראל" דווקא ולא את בניו, ואף על פי שהיה הדבר הזה לפני מותו, שלפי הטבע צריך שיברך את בניו ואת בני ביתו תחילה...

למאמר הבא