הגדולה של ימי ספירת העומר

ירת העומר?" הרי אם כל הסיבה שספירת העומר היא הכנה לקראת חג מתן תורה, ספירת העומר היא רק הדרך להגיע אל היעד - חג השבועות. - מה היא אם כן המעלה של הימים הללו?! - ביאור נפלא של הרב פינקוס בדרך של משל ונמשל על "חשיבות ימי ספירת העומר"

הגדולה של ימי ספירת העומר


מביא ספר החינוך מצוה ש"ו: מצות ספירת העומר

לספור תשעה וארבעים יום מיום הבאת העומר שהוא יום ששה עשר בניסן. שנאמר "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה"....


משורשי המצווה

על צד הפשט, לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה, ומפני התורה נבראו שמים וארץ וישראל, וכמו שכתוב (ירמיה לג, כה): "אם לא בריתי יומם ולילה וגו'". והיא העיקר והסיבה שנגאלו ויצאו ממצרים כדי שיקבלו התורה בסיני ויקיימוה, וכמו שאמר השם למשה (שמות ג, יב): "וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה". ופירוש הפסוק כלומר, הוציאך אותם ממצרים יהיה לך אות שתעבדון את האלהים על ההר הזה, כלומר שתקבלו התורה שהיא העיקר הגדול שבשביל זה הם נגאלים והיא תכלית הטובה שלהם. וענין גדול הוא להם, יותר מן החירות מעבדות, ולכן יעשה השם למשה אות צאתם מעבדות לקבלת התורה, כי הטפל עושין אותו אות לעולם אל העיקר.


ומפני כן , כי היא כל עיקרן של ישראל ובעבורה נגאלו ועלו לכל הגדולה שעלו אליה, נצטוינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה, להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבנו, כעבד ישאף צל, וימנה תמיד מתי יבוא העת הנכסף אליו שיצא לחירות, כי המניין מראה לאדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא. וזהו שאנו מונין לעומר, כלומר כך וכך ימים עברו מן המניין, ואין אנו מוניין כך וכך ימים יש לנו לזמן, כי כל זה מראה בנו הרצון החזק להגיע אל הזמן, ועל כן לא נרצה להזכיר בתחילת חשבוננו ריבוי הימים שיש לנו להגיע לקרבן שתי הלחם של עצרת.


ואל יקשה עליך לומר, אם כן, אחר שעברו רוב הימים של שבעה שבועות אלו, למה לא נזכיר מיעוט הימים הנשארים, לפי שאין לשנות מטבע החשבון באמצעו. ואם תשאל, אם כן למה אנו מתחילין אותו ממחרת השבת ולא מיום ראשון, התשובה כי היום הראשון נתייחד כולו להזכרת הנס הגדול והוא יציאת מצרים, שהוא אות ומופת בחידוש העולם ובהשגחת השם על בני האדם, ואין לנו לערב בשמחתו ולהזכיר עמו שום ענין אחר, ועל כן נתקן החשבון מיום שני מיד.


ואין לומר היום כך וכך ימים ליום שני של פסח, שלא יהיה חשבון ראוי לומר ליום שני, ועל כן הותקן למנות המניין ממה שנעשה בו, והוא קרבן העומר, שהוא קרבן נכבד שבו זכר שאנו מאמינים כי השם ברוך הוא בהשגחתו על בני אדם רוצה להחיותם ומחדש להם בכל שנה ושנה זרע תבואות לחיות בו.

 

כותב הרב פינקוס בספרו:

כשבן-אדם מצפה להגיע למקום מסוים, כמו ליום חתונתו, אז הוא סופר עוד כמה ימים נשארו לו להגיע לאותו היום. כיוון שאין לו זמן לספור, כמה זמן עבר מן האירוסין... אתה סופר כמה נישאר לך אל היעד.

 

אומר הרב פינקוס – יש לנו טעות, בהבנת דברי החינוך...

החינוך אומר, שאנחנו סופרים כדי להגיע ליום הנכסף – יום מתן תורה... אבל גם בימים האלה שעוברים עלינו, אלו ימים בעלי ערך.

 

משל למה הדבר דומה:

 

אדם בא לחבר שלו, ואומר לו – "אני משיא את בתי ולכן אני חייב הלוואה דחופה 100,000 ₪...!"

אומר לו החבר – אין בעיה ... בע"ה בעוד שלושה חודשים, משתחררת לי תכנית חיסכון, אני אלווה לך את הסכום הזה...

הוא מתחיל לספור שלושה חודשים – תשעים יום... שמונים ותשע ימים...  שמונים ושמונה ימים...

הספירה שלו להגיע למטרה, כדי לקבל את הכסף...

 

 אבל מה היה קורה, אם היית בא לבן-אדם ואומר לו – יש לך שתי אופציות – אופציה אחת שאני אתן לך 100,000 ₪ בעוד שלושה חודשים... ויש לי אופציה נוספת - יש לי עבודה בשבילך, שכל יום שאתה עובד, אתה מרוויח 2000 ₪


אז אם אתה עובד, אתה לא צריך שלושה חודשים, אלא בחודשיים, יש לך כבר את כל הכסף!


הבן-אדם שהתחיל לעבוד, לא סופר בעוד שישים יום יהיה לי את הכסף... אלא כל יום שעובר, הוא אומר 'היום יש לי פחות 2000 ₪ חובות...


ביום השני הוא אומר 'פחות 4000 ₪ חובות'... הוא מונה כמה ימים עברו, וכמה ירד לו, ממניין החובות!


יוצא איפה,  המניין הזה, הוא לא רק מניין, שאדם מצפה להגיע אל היעד – כי בדרך כלל ציפייה להגיע אל היעד, פירוש הדבר שכרגע אין כלום.

 

אומר החינוך כן הוא הנמשל:

 

הימים האלה, הם כיסופים להגיע לחג השבועות, אבל יש כאן מעלה נוספת והיא להוריד מעצמנו, את כל הטומאות שהיו לנו...

 

כמו שאומרים בני אשכנז - רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. אַתָּה צִוִּיתָנוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ לִסְפּוֹר סְפִירַת הָעוֹמֶר כְּדֵי לְטַהֲרֵנוּ מִקְלִפּוֹתֵינוּ וּמִטּוּמְאוֹתֵינוּ. כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתֶךָ. וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עוֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִית תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם. כְּדֵי שֶׁיִּטָּהֲרוּ נַפְשׁוֹת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מִזֻּהֲמָתָם.


וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁבִּזְכוּת סְפִירַת הָעוֹמֶר שֶׁסָּפַרְתִּי הַיּוֹם יְתֻקַּן מַה שֶׁפָּגַמְתִּי בִּסְפִירָה (השייך לאותו הלילה). וְאֶטָּהֵר וְאֶתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה שֶׁל מַעְלָה. וְעַל יְדֵי זֶה יֻשְׁפַּע שֶׁפַע רַב בְּכָל הָעוֹלָמוֹת וּלְתַקֵּן אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ וְרוּחוֹתֵינוּ וְנִשְׁמוֹתֵינוּ מִכָּל סִיג וּפְגַם. וּלְטַהֲרֵנוּ וּלְקַדְּשֵׁנוּ בִּקְדֻשָׁתְךָ הָעֶלְיוֹנָה. אָמֵן סֶלָה.

 

יוצא, שכל יום אתה מסיר טומאה נוספת...  לימים עצמם יש משמעות כלפינו זוהי "הגדולה של ימי ספירת העומר"



למאמר הבא