ל"ג בעומר- אם מתו כולם מה השמחה?!

שאלתו הפרי חדש: ביום ל"ג בעומר פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות והוא יום שמחה?! והלא לא נשאר תלמיד אחד? אז על מה יש לחגוג?! ומדוע נאמר שפסקו והרי כולם מתו?! תשובתו של הגאון מוילנא
 אם מתו כולם מה השמחה?!
 
וכך מובא בשולחן ערוך סימן תצג:

סעיף א': "נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג לעומר, מפני שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא"

דבריו נשענים על דברי הגמרא (מסכת יבמות סב:):
 
אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס  וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה. 



שואל הפרי חדש: 

"על מה חוגגים בלג בעומר"? והלא לא נשאר תלמיד אחד? אז על מה יש לחגוג?! 
ועוד בסעיף ב' כותב הבית יוסף: "נוהגים שלא להסתפר עד ל"ג לעומר, שאומרים שאז פסקו (תלמידי רבי עקיבא) מלמות". 

מדוע השתמש רבי יוסף קארו במילה: פסקו?! והלא לא פסק שום דבר?, פשוט לא נשאר אף אחד?!

 
ומתרצים על פי דברי הגאון מוילנא: 
הגאון עושה השוואה בין מתי מדבר למותם של תלמידי רבי עקיבא וכך הוא כותב: "כי הא דט"ו באב דפסקו מתי מדבר מלמות כדאיתא בסוף מסכת תענית..."

 
וביאור הדברים:
במסכת תענית דף ל. נאמר: "אמר רבי שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים:  בשלמא יום הכיפורים משום דאית ביה (שיש בו)  סליחה ומחילה (והוא) יום שניתנו בו לוחות האחרונות, אלא ט"ו באב מאי היא(מה השמחה שיש בו)?!...
 
אמר רבי יוחנן: יום שכלו בו מתי מדבר דאמר מר עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דבור עם משה שנאמר (דברים ב) ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות וידבר ה' אלי - אלי היה הדבור "
 
 
משווה הגאון בין ל"ג בעומר לט"ו באב ואומר: כשם שכלו מתי מדבר בט"ו באב ועושים אותו יום שמחה כך ל"ג בעומר שכלו בו תלמידי רבי עקיבא מלמות עושים אותו יום שמחה...



שואלים המפרשים על תשובתו של הגאון מוילנא:
מהי ההשוואה? והלא אצל מתי מדבר כל השמחה הייתה שנשארו 15,000 איש בחיים?! 
כפי שמביא רש"י (מסכת בבא בתרא דף קכא.):

יום שכלו בו מתי מדבר - "במדרש איכה יום שבטל בו החפר דאמר רב לוי:
כל ערב תשעה באב היה כרוז יוצא, הכל יצאו לחפור קברים וישנין בהן ובשחרית הכרוז יוצא יבדלו החיים מן המתים והיו בודקין אותן ונמצאו ט"ו אלף ופרוטרוט חסרין בכל שנה.
וכך עשו 40 שנה יום לשנה יום לשנה הרי מ' שנה.
 
בשנה אחרונה עשו כן בדקו עצמן ונמצאו שלמים אמרו שמא טעינו בחשבון וכן בי' בו וכן בי"א וכן בי"ב וכן בי"ג ובי"ד עד דאיתמלי סיהרא (שהתמלא הירח) כיון דאיתמלי סיהרא (שראו ירח מלא הבינו ו) אמרו ביטל הקב"ה אותה גזירה קשה מעלינו ועשו משתה ושמחה ויום טוב".


יוצא אם כך שאינו דומה ט"ו באב לל"ג בעומר שהרי מתלמידי רבי עקיבא לא נשאר אף אחד, אם כן על מה השמחה? ומהי ההשוואה?!



ומביא הרב ברוך רוזנבלום שתי תשובות מחז"ל:

1. היה רבי עקיבא צריך למות עם תלמידיו ומכיוון שהוא נשאר הייתה שמחה גדולה.

2. היה חרון אף גדול בעולם וברגע שנסתלקו 24,000 תלמידי רבי עקיבא - נסתלק גם חרון אף ה' ועל זה הייתה שמחה.


למאמר הבא