מלאכת המוציא
מרשות לרשות
הגדרת המלאכה
המוציא חפץ מרשות
היחיד [מהבית] לרשות הרבים [לרחוב] או מרשות הרבים לרשות היחיד, עובר על מלאכת
הוצאה. ואולם מן התורה לא נחשב הרחוב כרשות הרבים אלא כשהוא רחב 16 אמה [7.68 מטר],
וגם עוברים בו בכל יום 600,000 איש. אבל בלא זה, האיסור לטלטל בו מדרבנן, ומקום זה
נקרא בלשון חז"ל: "כרמלית".
עירוב תחומין
ברוב המקומות בארץ
ישראל מותקן 'עירוב', שהוא חוט הסובב את כל העיר, ועל ידי כך נחשבת העיר כולה
כרשות אחת, ומותר לטלטל בה. והמחמיר שלא לטלטל, תבוא עליו ברכה. ומכל מקום, רשאי
לטלטל בשינוי, כגון להניח מפתח בכובע או בנעל, ולתת ניירות טישו בין החגורה
למכנסיים וכיוצא. (שו"ת יבי"א ח"ט סימן לג)
בישובים בארץ
ישראל שאין בהם עירוב, וכן ברוב ככל המקומות בחוץ לארץ, יזהרו שלא להוציא שום חפץ
בידיים או בכיסי הבגדים, ואפילו סידור וטלית של מצוה. וישתדלו בכל יכולתם להתקין
עירוב, כדי להציל רבים מעוון.
"יציאה בשבת מחוץ לעיר"
איסור תחומין
אסור לצאת חוץ לעיר יותר מ-2,000 אמה [960 מטר] מהבית האחרון שבעיר, אפילו אם
אינו מטלטל עימו דבר. ומכל מקום אם הולך לדבר מצוה
ביישוב הסמוך, כגון: לבקר את רבו או אביו, או למול תינוק, או לשמח חתן וכלה, או
לבית האבל וכיוצא, מותר ללכת עד 4,000 אמה [1920 מטר] חוץ לעיר ולא יותר, ובלבד
שיעשה 'עירוב תחומין'.
ועירוב תחומין, היינו, שבאותו מקום שמסתיימים ה-2,000 אמה, מניח קודם השבת מאכל בשיעור שתי סעודות [324 גרם] או ליפתן [הבא להטעים את הפת, כסלט וכיוצא] לפת של ב' סעודות. ובמעשה זה נחשב שמקומו כאן בשבת, ומותר לו ללכת עוד 2,000 אמה בלבד מאותו המקום.