"הכנה מערב שבת ליולדת"

מנורה ברכב

אם אינם יכולים להשיג נהג גוי, ויש סיכוי שיצטרך הבעל להסיע את אשתו היולדת בשבת, יכבה מערב שבת את המנורה הנדלקת עם פתיחת דלת הרכב, כדי למעט בחילולי שבת. (ד רצד)

נסיעה חוץ לעיר

אם בית החולים נמצא מחוץ לעיר [מחוץ לעירוב העיר, כמבואר לעיל במלאכת הוצאה מרשות לרשות], יש להקפיד להוציא מהרכב את כל החפצים שאינם חיוניים ללידה, כגון מושב התינוקות, תליונים וכדומה. וגם בשבת לא תיקח עמה שום חפצים שאינם חיוניים, כדי שלא יכשלו במלאכת הוצאה מרשות לרשות. (תורת היולדת עמוד ל)

מְלוה בדרך

מותר לכתחילה לבעל להצטרף עם אשתו לנסיעה לבית החולים, כדי להקל מעליה וליישב דעתה שלא תפחד. וכתב הגאון החזון איש, שהוא בעצמו היה מזרז שיסעו עם היולדת. ואם היא מעדיפה שחברתה תצטרף אליה, תצטרף חברתה. וגם אם אינה מבקשת שיתלוו אליה, יש להתלוות אליה כדי לחזקה ולהרגיעה. (שבת ג שכ)

פסקו צירים

יולדת שנסעה לבית חולים, ותוך כדי הנסיעה פסקו הצירים לגמרי, תאמר לנהג שיחזירנה לביתה, אבל אם לאחר שהגיעה לבית החולים פסקו הצירים, אינה יכולה לחזור לביתה אלא על ידי נהג גוי. ומכל מקום אם קרה כן בבית חולים של גויים ואין נהג גוי, ואי אפשר שתישאר כך, כי אין מי שידאג לה כלל, יכולה לחזור אפילו על ידי יהודי. (שבת ג שכ)

"זריקת אפידורל בשבת"

מותר להזריק ליולדת זריקה הרדמה "אפידורל" אפילו בשבת, כדי להקל מעליה את צער הלידה. (שבת ג שכב)

"דין יולדת עד שלושה ימים"

יולדת בתוך שלושה ימים ללידתה, היא בגדר חולה שיש בה סכנה, ומחללים עליה שבת לכל צרכיה. 

ואפילו אם אומרת שאינה צריכה, וגם הרופא אומר שאינה צריכה, אין שומעים להם, שכך קיבלו חז"ל, שאם לא יעשו לה כן, יש חשש שתבוא לידי סכנה, ואסור לה להחמיר בדבר [ומה שאומרת שאינה צריכה, שיבוש הדעת הוא מחמת חוליה. רש"י]. 

על כן, היולדת בימי החורף וקר בחדר, אף אם אומרת שאינה צריכה תנור חימום, וכן הרופא אומר שאינה צריכה, מדליקים לה תנור חימום. וכן מחממים עבורה את התבשיל, אף שהיא והרופא אומרים שאינה צריכה לאוכלו דווקא חם, ולא איכפת לה לאוכלו קר. [וכמו שחייבת היולדת לאכול ביום הכיפורים, אף שהיא והרופא אומרים שאינה צריכה (יביע אומר ח"ז סימן נג). 

וכן מחממים לה מים להתרחץ בהם, וכמו שכתב המאירי: "ואף על פי שרחיצה זו אין בה צורך למהירות להחיותה אלא לחיזוק אבריה, והיה לנו לומר שנמתין לערב כדי שלא יתחלל שבת עבורה, כיון שהיא ממהרת לחיזוק איבריה, אין משהים שום דבר שיש בו תועלת לסיים רפואת החולה". 

וכן כתב רבנו גרשום שמחממים מים לרחיצת גופה של היולדת. שכיון שהחולה מסוכן, אם יחסר לו דבר, יצטרף החיסרון אל הסכנה, ויסתכן יותר. וכן דעת רב אחאי גאון, הרשב"א, הט"ז, נזירות שמשון, אליה רבה, מאמר מרדכי ועוד. (שבת ג רנז, שכו, של)

כתב הרשב"א, היולדת היא מסוכנת מפני שאיבריה מתפרקים ומתרסקים עליה בשעת הלידה, אלא שהיא אינה מרגישה לשעתה, לכך צריכה היא למאכלים בריאים שתתחזק ותתרפא. 

וכתב הרמב"ם, אע"פ שיראה מדברי חכמי הרפואה שבידינו, לא כפי שאמרו חז"ל, אין לך אלא מה שאמרו חכמים, שנאמר: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל". וכן כתב הריב"ש, שאין לנו לדון בדיני תורתנו ומצוותיה, על פי חכמי הרפואה שהניחו על פי מופתיהם הכוזבים. 

וכתב בשו"ת דעת כהן, אף אם יאמרו רופאי זמננו, שהניסיון הורה שכמה יולדות שמעו לקולם והתענו ביום הכיפורים והכל עבר בשלום, מי לידינו יתקע שלא יבואו לידי סכנה לימים הבאים, ומי יודע כמה מהן מתו ממחלות שונות שעיקר סיבתן הייתה מחמת התענית, אלא שהרופאים מצאו להן סיבות אחרות לפי האומדנות שלהם. 

ולכן אסור לזלזל חס ושלום בסכנת נפשות, נגד מה שקבעו חז"ל אשר רוח ה' דיבר בם ומלתו על לשונם. (שבת ג של, שלא)

כשיש צורך לחמם תבשיל ליולדת או לחולה שיש בו סכנה, עדיף שלא לחמם באש אלא במיקרוגל, שאיסורו מדרבנן. [כי 39 מלאכות שבת נלמדו ממלאכת המשכן, כמבואר לעיל במבוא לט"ל מלאכות, ובישול במיקרוגל אינו דומה כלל לבישול באש שהיה במשכן, שהרי אין בו גחלת ולא דבר השורף, ובשעת בישולו דופנותיו ואוירו קרים, ורק המאכל לבדו מתחמם. גם אין טיב הבישול בו דומה לאש ממש. (הגרש"ז אוירבך, להורות נתן, הגרח"פ שיינברג, נשמת אברהם, ויברך דוד, מנחת אשר ועוד). 

ופשוט שאם ישנה פלטה דלוקה, יחממו עליה. (שבת ג תב)

"הגדרת דין יולדת עד שלשה ימים"

תוך שלושה ימים ללידה שאמרנו, היינו שילדה בתוך 72 שעות קודם השבת. [וזהו הנקרא "שלושה ימים מעת לעת". 'מעת לעת' היינו 24 שעות, ומתחילים למנות משעת הלידה]. ולכן אשה שילדה ביום רביעי בשעה 16:00, מחללים עליה את השבת במקום צורך עד שעה 16:00. (שבת ג שלג)

"דין יולדת עד שבעה ימים"

מיום הרביעי ללידה עד היום השביעי - הדבר תלוי בהרגשתה: אם אמרה שאינה צריכה שיחללו עליה את השבת, אין מחללים. אבל אם שתקה או שאמרה איני יודעת, ונראה שיש צורך בכך, כגון שקריר בחדר, מחללים, אלא אם כן הרופא או חברותיה אומרים שאינה צריכה. ואם אמרה שצריכה, אפילו אם הרופא אומר שאינה צריכה, מחללים עליה, כי "לב יודע מרת נפשו". (שבת ג שלב)

"הגדרת דין יולדת עד שבעה ימים"

שבעה ימים שאמרנו הינם מעת לעת כנ"ל. כגון, אם ילדה בשבת בשעה 4:00 אחר הצהרים, דינה כן עד לשבת הבאה בשעה 4:00 אחר הצהרים. ]שבת ג שלג[

"דין יולדת עד שלושים יום"

מיום השמיני ללידה עד יום השלושים - דינה כחולה שאין בה סכנה, שיתבאר להלן. ומכל מקום ברור שאם יש איזה חשש סכנה, מחללים עליה את השבת, אפילו לאחר שלושים יום, וככל חולה שיש בו סכנה. (שבת ג שלג, שלז)

יולדת השוכבת בבית החולים, וצריכה לרדת ממיטתה כדי לצאת לבית הכיסא, וקשה לה לעשות כן בכוחות עצמה, והאחות שצריכה לסייע לה נמצאת בריחוק מקום, מותר לה לקרוא לאחות על ידי לחיצה בפעמון החשמלי, ותעשה כן בשינוי, במרפק וכדומה. ויכולה להקל בזה גם לאחר שבעה ימים. כיון שהותר איסור דרבנן בשינוי לצורך חולה שאין בו סכנה. (שבת ג שלג, שלו)

יולדת בתוך שלושים יום ללידה, המרגישה קרירות וצינה רבה, מותר להדליק לה תנור על ידי גוי ככל חולה שאין בו סכנה. אולם אם אין גוי, מותר להדליק לה אפילו על ידי ישראל, מאחר ולעניין צינה, היולדת רגישה מאוד, ואפילו בחודש תמוז יתכן שקר לה. הראב"ד, המגיד משנה, הסמ"ג, הסמ"ק, ראבי"ה, המאירי, שלחן ערוך (סימן של ס"ו). ורבים מהאחרונים: מגן אברהם, תוספת שבת, הגר"ז, בגדי ישע, תפארת ישראל, פתחי עולם, חיי אדם, ערוך השלחן ועוד. (שבת ג שלח)

"חלב אֵם בשבת"

כבר התבאר לעיל במלאכת "דש", שהמפריד דבר ממקום גידולו, עובר על איסור מפרק שהוא תולדת מלאכת דש, כגון החולב בהמה בשבת, שמפרק את החלב מעטיני הבהמה. והוא הדין שאסור לאשה לחלוב לכלי, כי מפרקת את החלב ממנה. [ומה שמותר לאשה להניק את בנה, הוא מפני שזו דרך גדילתו וצורת אכילתו של כל תינוק. וכמו שמותר לחתוך ירק דק דק על מנת לאכול לאלתר, ואין בזה איסור משום טוחן, כי חיתוך זה נחשב דרך אכילה, ולא אסרה תורה לאכול את המאכל חתיכות קטנות (וכ"כ מנוחת אהבה ח"ב קפ, מעשה חושב, וארחות שבת א רא). 

ולכן מותר לה גם לקלח חלב על פיו של התינוק, כדי לגרותו שיינק. (סימן שכח סל"ה. שבת ג שצה, שצט)

"דין עודף חלב בשבת"

מינקת הסובלת מעודף חלב ומצטערת, מותר לה לשאוב בידיה או במשאבה לתוך כלי, ובלבד שקודם שתחלוב, תתן בכלי דבר הפוגם את החלב כמי סבון וכדומה. וטעם ההיתר בזה, שהואיל והחלב הולך לאיבוד, הרי זו "מלאכה שאין צריך לגופה", דהיינו שאינו צריך את החליבה כדי להשתמש בחלב (כמבואר לעיל במלאכת צידה), ואינו אסור אלא מדרבנן, ובמקום צער לא גזרו חכמים. (שבת ג שדמ, תא, תעח)

"שאיבה קודם השבת"

אשה שבנה אינו יונק ישירות ממנה, תשאב קודם השבת [ותשמור אותו במקרר או במקפיא], ותיתן לו בשבת. ואם אין לה אפשרות לשאוב כמות מספקת מערב שבת, אם הוא ניזון מתחליפי חלב אֵם, תתן לו תחליפים כהרגלו. אבל אם אינו ניזון מתחליפים, מותר לה לשאוב בשבת, לצורך אכילתו בשבת. (ד רמד)

"שאיבת חלב לתינוק פג בשבת"

תינוק פג הנמצא באינקובאטור, מותר לאם לחלוב בשבת לכלי ולהאכילו. ואפילו אם נולד עתה ועדיין לא הורגל לחלב אם, מותר לחלוב עבורו בשבת, הואיל וזהו המזון הטבעי שלו, ואין צורך להרגילו בתחליפים שונים. וטוב שתחלוב עם עוד אשה, כי מלאכת שבת שיכול אחד לעשותה ועשאוה שניים, איסורם מדרבנן. (יביע אומר ח"ט סימן לב. שבת ג תא)

"העדפה של משאבת חלב בשבת"

אשה שמותר לה לשאוב חלב בשבת, נכון שתשתמש במשאבה חשמלית המופעלת על ידי שעון שבת. כי במשאבה ידנית, בכל לחיצה במפוח עוברת על מלאכת מפרק, לא כן במשאבה חשמלית, מניחה את המשאבה עליה ונעשית השאיבה בדרך אחידה. ואף שפעמים מתעייפת מלהחזיק ומוציאה ומחזירה, בכל זאת אין זה כמפוח שבכל פעם שלוחצת עוברת איסור (עיין שלחן שלמה אוירבך ערכי רפואה ג קלא). גם יש לצדד שזה רק גרמא (ע' שבט הלוי ח"י סו). ואם אין לה שעון שבת, תשאיר את המשאבה דלוקה כל השבת או שתאמר לגוי להדליק. ואם אין גוי, תדליק בשינוי.

"דין מַפֶּלֶת לצורך חילול שבת"