כי תשא- כל אחד והלוחות שלו

וחות? וכי משום שישראל עשו את העגל יישארו בלי תורה?! ראוי היה לכאורה שימתין מללמדם עד שיתקנו מעשיהם, אבל לא לשברם לגמרי ולאחר מכן להתנפל לפני השם לבקש לוחות שניות?

כל אחד והלוחות שלו

 

"חרות על הלוחות"

 

בהקדמה לספר 'שערי יושר' הוא שואל:

איך יתכן שמשה רבינו שבר את הלוחות?

וכי משום שישראל עשו את העגל יישארו בלי תורה?! ראוי היה לכאורה שימתין מללמדם עד שיתקנו מעשיהם, אבל לא לשברם לגמרי ולאחר מכן להתנפל לפני השם לבקש לוחות שניות?

 

בפתח ספרו עונה על כך הגאון רבי שמעון שקאפ זצ"ל ראש ישיבת גרודנא:

הוא ביאר על פי דברי חז"ל )עירובין נד): שסגולה מיוחדת הייתה בלוחות הראשונות שנלמדת מהפסוק כאן: "מאי דכתיב חרות על הלוחות, אלמלא לא נשתברו הלוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל", היינו שהייתה סגולה מיוחדת בלוחות, שאם היה אדם לומדם פעם אחת כבר נשאר היה שמור בזיכרונו לעולם.

 

ענין זה הרגיש משה רבינו ע"ה, שעלול להיות על ידי זה חילול הקודש נורא מאוד, שיתכן שיזדמן מצב בלתי אפשרי, שיהיה איש מושחת ומגואל במעשים רעים שיהיה בקי בכל חדרי התורה.

 

ולמד משה רבינו קל וחומר מקרבן פסח שאמרה תורה (שמות יב, מג): "וכל בן נכר לא יאכל בו", לכן מצא משה רבינו ע"ה שראוי שלוחות אלה ישתברו ולהשתדל לקבל לוחות אחרים, היינו שהלוחות הראשונים היו מעשה אלוקים כמו גוף הכתב, כמו שמפורש בתורה והלוחות האחרונים היו מעשה ידי אדם כמו שכתוב: "פסל לך שני לוחות אבנים".

 

וענין הלוחות הוא דבר המעמיד ומקיים שלא יהיו אותיות פורחות באוויר וכיון שהיו מעשה השם היה עומד לעד, אבל הלוחות השניות שהיו מעשה אדם אינם מתקיימים, רק בתנאים וגדרים מסוימים.

 

זה מה שמצינו שתחילת קבלת התורה ע"י משה רבינו הייתה אות לכל בני ישראל, מקבלי התורה כמו שאמר הקב"ה למשה רבינו ע"ה "פסל לך שני לוחות אבנים" רמז בזה לכל מקבלי התורה, שיכין כל איש ישראל לוחות לעצמו לכתוב עליהם את דבר השם, וידע שכפי הכשרתו בהכנת הלוחות כך תהיה קבלתו.

 

עוד רווח ישנו שאם יתקלקלו אצלו הלוחות, לא תתקיים בו התורה וממילא לא יתחלל שמו יתברך, שכן לפי ערך מעלת האדם ביראת השם ובמידות שהוא לוח לבבו, לפי ערך זה יינתן לו מן השמים קנין התורה ואם ייפול חלילה ממדרגתו, בדיוק מוחלט לערך זה תשכח התורה ממנו...




למאמר הבא