כי תשא- ההסוואה של משה

נאמר "והאיש משה ענו מאוד" איך נתקיימו שני דברים אלו? איך מסתדרת הענווה של משה רבינו עם הצורך להשליט מורא על התלמידים ביאורים נפלאים של ה'כלי יקר' ושל גן רווה בשם הגאון ר' עקיבא איגר...

ההסוואה של משה

 

"וַיְכַל מֹשֶׁה מִדַּבֵּר אִתָּם וַיִּתֵּן עַל פָּנָיו מַסְוֶה. וּבְבֹא מֹשֶׁה לִפְנֵי יְהוָה לְדַבֵּר אִתּוֹ יָסִיר אֶת הַמַּסְוֶה עַד צֵאתוֹ וְיָצָא וְדִבֶּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יְצֻוֶּה"

 

הגמרא במסכת בקידושין דף ל מבארת:

מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול וגם למדו חז"ל מהפסוק "שום תשים עליך מלך" שתהיה אימתו עליך

 

גן רווה בשם הגאון ר' עקיבא איגר שואל:

על משה רבנו ע"ה נאמר עליו: "והאיש משה ענו מאוד" איך נתקיימו שני דברים אלו?

 

והוא משיב:

לכן כאשר משה רבינו דיבר עם בני ישראל ניהג מלכותו ביד תקיפה בנימוסי מלכות אבל כאשר כילה לדבר איתם הסיר המסווה וניהג עצמו בענווה כמו שנאמר אחר כך "יסיר את המסווה"...

 


ה'כלי יקר' מסביר באופן שונה:

ויכל משה מדבר אתם ויתן על פניו מסוה ובבא משה לפני ד' לדבר אתו הסיר את המסוה עד צאתו"

כאשר קרנו פניו של משה מקרני ההוד היו הכל מסתכלים בפניו, מתוך ענוה וצניעות שבו כיסה משה את פניו במסווה, כדרכם של ביישנים אשר מתביישים כאשר בני אדם מסתכלים בפניהם, אלא, כל זה כאשר בא משה לפני ה'.

 

אך כאשר נכנס ללמוד תורה, היה מסיר את המסווה, שהרי כאן לא טובה מידת הבושה, כמו שאמרו חז"ל (אבות פרק ב' משנה ו): 'ולא הביישן למד', ומשום כך, במקום תורה אין מקום לבושה, היה משה מסיר את המסווה מפניו.





למאמר הבא