פקודי- גם לא מתאים לנו!

טו אם הם צדיקים או לא, מדקדקים במצוות או שמא מזלזלים... הסיפור הבא מבהיר שהתורה דורשת מאיש ישראל את ״כל״ אשר ציוה ה' ולא לברור לנו מה כן מתאים לנו ומה לא...

גם לא מתאים לנו!

 

"ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר ציוה ה' את משה"

 

שאל הרב בעל התפארת שלמה זצ"ל:

מדוע טרחה וסיפרה לנו התורה כי בצלאל עשה את ״כל״ אשר ציווה ה' ולא כתבה ״ובצלאל עשה את אשר ציווה ה'"

 

והוא תירץ:

מכאן ראיה: כי אדם שמתעסק בעבודות קדושות, צריך גם בעצמו להשתדל ולהיות קדוש, אין זה מספיק לעשות את העבודה באומנות ובחכמה אלא צריכים לעשות ״את כל אשר ציווה ה'״...

 

וזה מה שהתורה ביקשה ללמדנו, שבצלאל לא היה רק אומן שעשה את כל עבודת המשכן וכליו בחכמה, אלא עשה את ״כל״ אשר ציווה ה׳ את משה. קיים את כל התורה כולה.

 

נביא סיפור שימחיש את העניין:

מסופר שבפולין היו גויים עובדים אצל היהודים עד שכבר הצליחו לקלוט את שפת האידיש... ערב אחד בסיום יום עבודה מפרך, חלף אחד מאותם גויים ליד בית הכנסת של היהודים וראה את אחד ממכריו - יהודי עני.

 

והנה הוא עומד ליד בית הכנסת לקבץ נדבות, ובידו שקלים רבים, חופן מלא מטבעות.

התקרב, הציץ בכף ידו ושאל: "כמה יש לך ביד?"

 

כ״שלוש מאות שקלים״ השיב.

תמה הגוי ושאלו לפשר הדבר, השיבו העני: "היהודים כולם חולפים בסמוך אלי בין מנחה למעריב, כשלוש מאות יהודים נכנסים לבית הכנסת, וכיון שיהודים הם רחמנים בני רחמנים אין צורך רק לצעוק: יהודים תנו נדבה, והם זורקים איזה שהוא מטבע, כך מתאספים כשלוש מאות שקלים בחצי שעה...

 

אמר הגוי לעצמו: "וכי שוטה אני, ללכת ולעבוד בשביל עשר שקל ליום שלם, החל ממחר אעמוד אף אני ליד בית הכנסת של היהודים ואקבץ נדבות!"

 

אמר ועשה. למחרת ישן הגוי כל היום, התעורר לקראת ערב ומיהר לרחבת בית הכנסת הגדול והחל לצעוק באידיש כמובן... "יהודים רחמנים תנו נדבה לעני!".

 

יהודים רחמנים המה ובראותם עני מתחנן - נתנו נדבה שקל ועוד חצי ועוד שקל, וכך הצליח לאסוף הרבה שקלים מלא חופנים.

 

אלא ששמחתו לא הייתה שלמה עדיין, שכן בצדה השני של רחבת בית הכנסת, ישב עני אחר ומשום מה הבחין אותו גוי, כי לפעמים היה הלה מקבל עשרה שקלים בבת אחת!

 

לאחר סיום ערבית כאשר התפזר הקהל, הפציר הגוי באותו העני לגלות לו מהו הסוד שלפעמים מקבל מטבעות של עשרה שקלים בפעם אחת.

 

השיבו העני ואמר לו: "שמע נא, גר צדק הנני, וליהודים יש רגש מיוחד כלפי גרי צדק - ולהם נותנים יותר!...

והנה למחרת הגיע הגוי והחל צועק: "יהודים רחמנים, רחמו על עני גר צדק!" ואכן נתנו לו בעין יפה...

 

אך גם כעת, עדיין לא נחה רוחו שכן צדה עינו בעני אחר היושב על כיסא צדדי, המקבל שטרות של עשרים שקלים... המתין עד אחר מעריב ושאלו בלחש לאותו עני: "למה זה נותנים לך יותר?!".

 

השיבו העני: "ראה, אני נכד של הבעל שם טוב הנני והיות ואני נכד של צדיקים - נותנים לי יותר!"

 

שמע זאת הגוי ואמר בלבו זאת יכול גם אנכי לעשות.

 

והנה כבר למחרת, הגיע הגוי מוקדם והחל לצעוק: "רבותי, תנו נדבה לעני גר צדק נכד של הבעל שם טוב"... הווו... אז כבר לא קיבל גרוש אחד... צעק וצעק ועוברים ושבים חלפו על פניו בחיוך.

 

נבוך הגוי ולא הבין את הסתירה שבקולו: או שאתה נכד של הבעש״ט או שאתה גר צדק...

 

וכאן צריכים אנו להתבונן:

 

וכי לפעמים אין אנו מתנהגים כאותו גוי?!...

יש אדם שעדיין לא החליט בנפשו אם צדיק הוא אם לא, מדקדק במצוות או שמא מזלזל, נכד של הבעש״ט או גר צדק...

 

מצד שני יש אשר האדם מקפיד על מצוות שונות במאוד מאוד, אבל באותו זמן יכול לזלזל בדברים אחרים כי אין זה שייך לו.

 

אכן התורה דורשת מאיש ישראל את ״כל״ אשר ציווה ה' ולא לברור לנו מה כן מתאים לנו ומה לא...




למאמר הבא