פקודי- נותני הזהב ונותני הנחושת

חשבון, על כל פרט ופרט במלאכת המשכן? ובכלל אם כך, מדוע לא מסר דו"ח על הזהב?! ובעיקר התמקד בכסף והנחושת?... ההבדל בין נותני הזהב לאלו שנתנו את הכסף והנחושת...

נותני הזהב ונותני הנחושת

 

פותחת הפרשה:

"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן".


מבאר רש"י - אלה פקודי.

בפרשה זו נמנו כל משקלי נדבת המשכן, לכסף ולזהב ולנחושת, ונמנו כל כליו לכל עבודתו.

 

בפרשת הזו, מוסר משה רבינו דין וחשבון על כל הכסף שנתרם למלאכת המשכן, שנאמר: "כָּל הַזָּהָב הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה בְּכֹל מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ וַיְהִי זְהַב הַתְּנוּפָה תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים כִּכָּר וּשְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ"...



נשאלת השאלה:

לשם מה מסר משה רבינו דין וחשבון, על כל פרט ופרט במלאכת המשכן?

 

את התשובה לכך, מבארים חז"ל במדרש תנחומא פקודי, אות ז:

וְלָמָּה עָשָׂה חֶשְׁבּוֹן. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַאֲמִינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא (במדבר יב, ז), וּמֹשֶׁה נָתַן חֶשְׁבּוֹן? אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמַע לֵיצָנֵי הַדּוֹר שֶׁהָיוּ מְשִׂיחִין אַחֲרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה וְגוֹ' וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה (שמות לג, ח). וּמֶה הָיוּ אוֹמְרִים. רַבִּי יִצְחָק הָיָה דוֹרֵשׁ לְשֶׁבַח* (וכו', כי תשא כז). וַחֲבֵרוֹ מְשִׁיבוֹ, רֵיקָה, אָדָם שֶׁנִּתְמַנָּה עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן עַל כִּכְּרֵי כֶסֶף וְעַל כִּכְּרֵי זָהָב שֶׁאֵין לָהֶם חֵקֶר וְלֹא מִשְׁקָל וְלֹא מִנְיָן הרי לא הוציאו קבלות על התרומות. כל אחד נתן והלך, מָה אַתָּה רוֹצֶה, שֶׁלֹּא יִהְיֶה עָשִׁיר (אני לא רוצה ח"ו לדבר על הצדיק, אבל אתה יודע איך זה , מי שמתעסק עם כסף, תמיד נדבק לו משהו?) כְּשֶׁשָּׁמַע כֵּן, אָמַר חַיֵּיכֶם, מִשֶּׁנִּגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן אֲנִי נוֹתֵן לָהֶם חֶשְׁבּוֹן. כֵּיוָן שֶׁנִּגְמְרָה, אָמַר לָהֶם: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן.

 

במה היה דורש אותו לשבח? אומר התנחומא (כי תשא, או כז):

 

רַבִּי אָמִי דָּרַשׁ לְשֶׁבַח, טוּבָא לְיַנּוּקְיָא דְּהָא כְּדֵין יַנְקִין מאושרת האימא שזכתה להניק בן כזה.

 

רַבִּי יִצְחָק דָּרַשׁ לִגְנַאי: הָיוּ מִסְתַּכְּלִין מֵאֲחוֹרָיו וְאָמְרִין, חֲמֵי צַוָּארֵהּ, חֲמֵי שָׁקֵהּ, אָכִיל מִדִּידָן, שָׁתֵי מִדִּידָן - תסתכל על העורף שלו, תסתכל על שוקיו... בן פורת יוסף, "נראה טוב". מאיפה יש לו?! אוכל משלנו, שותה משלנו!

 

שואל האבן עזרא:

כל הזהב - אמר הגאון למה הזכיר מה עשו בכסף ולא הזכיר מה עשו בזהב התנופה?

 

תירוץ מאוד מעניין מביא הספר שנים מקרא:

כל גבאי צריך שיהיו לו כמה לירות ב"שחור", (בתור מליצה אומרים: כדי שיקוים בו הפסוק: "שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה...") אם הוא רוצה לתקן את המזגן שהתקלקל , הוא צריך כסף בצד כדי לתפעל את העניינים.

 

נותני הזהב, הי אנשים שהעריכו את ה' ואת משה רבינו נותנים את התרומה והולכים. למה?! כי הם מאמינים בגבאי.

אלו האנשים - שתרמו את הזהב, לא ביקשו דין וחשבון. הם לא רצו לדעת לאן הכסף שלהם הולך – סמכו על משה רבינו בעצימת עיניים.

 

לעומתם היו אנשים שהתלוננו על משה. ומי הם?!

אותם אנשים שתרמו את הכסף והנחושת. אותם אנשים שתורמים פעם בשנה 18 ₪ ורוצים קבלה, כדי להזדכות בְ - 35%...

לכן מסר משה רבינו את משקל הזהב, מבלי לפרט מה עשו איתו...




למאמר הבא