ויקרא- מהי מטרתו של הקורבן

מהי המטרה שלשמה מבקש הקב"ה מהחוטא להביא קורבן. ומהי הבעיה שיכולה להיווצר באדם שמביא לכפרתו קורבן יקר כמו בן-בקר...

מהי מטרתו של הקורבן?


"ושחט את בן הבקר לפני ה'"


שאל פעם רבי יעקב קראנץ זצ"ל המכונה בשמו: "המגיד מדובנא":

מדוע לא נאמר בקורבן בן בקר לשון "הקרבה"?


אלא תירץ המגיד ניתן להבין זאת אל פי משל:


עשיר אחד עסק לפרנסתו במסחר. הוא היה שולח שליחים עם סחורות בהיקף גדול, אלו, היו משתדלים במכירתם ושבים אליו עם הרווח.


פעם אחד לקחו השליחים סחורה רבה בשווי שלושים אלף זהובים אלא שפשעו בשמירתה והסחורה נגנבה מהם. התביישו השליחים לשוב אל העשיר - כיוון שפחדו מתגובתו. 


על כן באו אליו בבושת פנים ומתוך בכיות ותחינות שיסלח להם ואף הציעו לפצות אותו על הנזק הרב שנגרם לו.


הצטער העשיר מאוד על ההפסד, הוא ידע שאין ביכולתם לשלם את מלוא הסכום על כך התפשר איתם שישלמו לו אחוז אחד משווי הסחורה שנגנבה.


דהיינו: במקום שלושים אלף זהובים שלוש מאות זהובים בלבד מכיוון שגם הסכום הזה היה גדול עליהם, העשיר התפשר לפריסה של תשלומים - שלושה זהובים בכל שבוע.


אחד השליחים היה עני מרוד והנה קרה שבשבוע אחד לא השיגה ידו אלא רק שני זהובים. ניגש האיש אל המעביד ובכה כדי שימחול לו על שלא השיג הפעם. תוך התחייבות שבשבוע הבא בעזרת השם ישלם את ההפרש. ואכן, קיבל העשיר את הכסף במאור פנים.


לעומתו שליח אחר שהיה בעל יכולת, שילם כל פעם בשמחה ארבע זהובים אך הנה דווקא את כספו של זה קיבל העשיר בפנים זועפות. 


"מדוע הנך מחמיץ פנים דווקא לזה שמשלם מעבר למה שצריך?!" שאלו את העשיר "את כספו של זה ששילם פחות קיבלת במאור פנים ואלו את כספו של זה ששילם יותר אתה מקבל בפנים זועפות?!"


השיב להם העשיר: "תשלום זה שהם משלמים לי, לא יפצה אותי על הנזק שנגרם. כל שכרי מתשלום זה הוא, הבושה שהם חשים מכך שהתרשלו בתפקידם. 


לפחות אני מקווה כי בעתיד יזכרו את הבושה וישתדלו בעבודתם יותר... 


אדם זה ששילם לי פחות ממה שהתחייב בושתו גדולה ועל כן אני סמוך ובטוח כי יזכור זאת להבא וישמור כראוי על הסחורות. ואילו השני עלול עוד להתגאות בכך שהוא משלם יותר מכפי שנדרש...".


כן הוא גם הנמשל:


אדם שמביא קורבן לה' אליבא דאמת אין דבר הנחשב אצל הקב"ה למאומה כנגד הפגם שפגם בחטאו, אלא עיקר הדבר הוא הסליחה שיסלח לו על כך שליבו נשבר ונדכה.


על כן מי שאין ידו משגת להביא בן בקר אלא מביא כבש או איל הרי הוא בבושה גדולה. בושה זו תזרז אותו לעתיד לבוא שלא יחטא עוד.


לא כן מי שמביא שור גדול הוא מתגאה בלבו ואומר: "העשרתי את קוני!" הוא שב מן המזבח בלב שמח כאילו הקב"ה כביכול עוד "הרוויח" ממנו... 


לא זאת בלבד שלא יזהר במעשיו מכאן ואילך, עוד עלול משום כך לחזור ולחטוא...


לכן לא נאמרה לשון "הקרבה" בשור כי לשון "הקרבה" מורה על כך שהוא מתקרב אל ה' ולא כך הדבר במי שבא להקריב שמח וטוב לב!...




למאמר הבא