ויקרא- לא הכמות אלא האיכות!

שנשפר ונטיב את מעשנו. אדם שחוטא ומביא קרבנות, אין לקב"ה טעם בקרבנות האלה. "מדרשי חזל על עניין הקורבנות". "סיפור על אגריפס המלך" וכיצד עולה אחת של קורבן עני ניצחה אלף עולות שביקש להקריב לבדו...

לא הכמות אלא האיכות!


הנביא מיכה אומר (פרק ו, ו-ח): 

"בַּמָּה אֲקַדֵּם ה' אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה. הֲיִרְצֶה ה' בְּאַלְפֵי אֵילִים בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי שָׁמֶן הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי"...


אומר הנביא – בֹא ואגיד לך, מה הקב"ה רוצה: "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ"


ולכן, אומר הנביא ישעיהו (פרק סו, ב)

"וְאֶל זֶה אַבִּיט אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי".


מבאר הרד"ק: 

אני מביט אל השפלים והענווים והחרדים אל דברי לקיים מצותי, אף על פי שאין מקריבין קרבן מי שאינו חוטא אין צריך לקרבן, אבל המקריבים קרבן ומעשיהם רעים אין קרבנם לרצון, אבל הם לעוון.


אדם שחוטא ומביא קרבנות, אין לקב"ה טעם בקרבנות האלה.


כותב הספורנו , כאן בפרשה שלנו על הפסוק: "אדם כי יקריב מכם"

כי יקריב מעצמכם בווידוי דברים והכנעה על דרך ונשלמה פרים שפתינו וכאמרו זבחי אלוהים רוח נשברה, כי אין חפץ בכסילים המקריבים בלתי הכנעה קודמת, וכבר אמרו ז''ל מכם ולא כולכם, להוציא את המומר...


ויובן גם כן מה שרצה באמרו זבח ומנחה לא חפצת אוזניים כרית לי ובאמרו למה לי רב זבחיכם וכאלה רבים בספרי הקדש. כי אמנם ראוי שיהיה המביא הקרבן אדם כשר להביא, בוחר במין הראוי לקרבן, הנאות להשיג התכלית אשר בסיבתו בא להקריב, ויסמוך את ידו על קרבנו כמתנפל ומתפלל שיהיה עונו על ראש הקרבן, כעניין בשעיר המשתלח, וכזה יוציא לאיזה פועל של הכנעה את מחשבת התשובה אשר בלבו ונרצה לו לכפר עליו.


יוצא איפה, שהמטרה היא לא בקרבן, המטרה היא בלב... בשפלות... בשיברון לב שמסתתר מאחורי הבאת הקרבן!


כותב הזוהר הקדוש: 

הקב"ה לא לוקח מהקרבן, אלא דבר אחד, את רצון הלב ושיברונו של האדם!


הקב"ה לא אוכל קרבנות... הקב"ה מוציא מהקרבן את שיברון הלב, שמסתתר מאחורי מביא הקרבן... ועל זה אומר דוד המלך (תהילים נא, יט): "זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה".


אומרת התורה (ויקרא ב, א): "וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַה'..."


מבארים חז"ל בגמרא מסכת מנחות (דף קד, ב):  

"אמר ר' יצחק מפני מה נשתנית מנחה שנאמר בה נפש אמר הקדוש ברוך הוא מי דרכו להביא מנחה עני מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו לפני.


אדם עני שמביא קצת סולת , אומר הקב"ה  - הסולת הזאת חשובה לי, כי היא באה מנפשו של העני!


מביא המדרש הגדול (ב, א) על הפסוק (ישעיה נז, טו): "לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים": 

זה שאמר הכתוב "להחיות רוח שפלים". אמר ר' יצחק: בא וראה, כשהזכיר הקב"ה קרבן בהמה שהיא קרבן עשיר לא הזכיר נפש בעליה ולא שמם, אלא "אדם כי יקריב". אבל כשהזכיר קרבן מנחה, שהיא קרבנו של עני, חיבבה ופירסמה ואמר: "ונפש כי תקריב", כאילו נפשו הקריב. 

תדע לך, הרי שלא היה לו אלא סאה חטים למִחית ביתו, נטלה וטחנה ועשאה סולת והביאה קרבן ונשאר בלא כלום, העלה עליו הכתוב כאילו נפשו הוא מקריב, לכך נאמר: "ונפש כי תקריב".


מספרים חז"ל במדרש ויקרא רבה (פרשה ג, אות ה)


אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ בִּקֵּשׁ לְהַקְרִיב בְּיוֹם אֶחָד אֶלֶף עוֹלוֹת, שָׁלַח וְאָמַר לַכֹּהֵן גָּדוֹל אַל יַקְרִיב אָדָם הַיּוֹם חוּץ מִמֶּנִּי! 


בָּא עָנִי אֶחָד וּבְיָדוֹ שְׁתֵּי תוֹרִים, אָמַר לַכֹּהֵן הַקְרֵב אֶת אֵלּוּ. 


אָמַר לוֹ, הַמֶּלֶךְ צִוַּנִּי וְאָמַר לִי אַל יַקְרִיב אָדָם חוּץ מִמֶּנִּי הַיּוֹם. 


אָמַר לוֹ, אֲדוֹנִי כֹהֵן גָּדוֹל, אַרְבָּעָה אֲנִי צָד בְּכָל יוֹם וַאֲנִי מַקְרִיב שְׁנַיִם וּמִתְפַּרְנֵס מִשְּׁנַיִם, אמר העני לכהן הגדול אִם אִי אַתָּה מַקְרִיבָן אַתָּה חוֹתֵךְ פַּרְנָסָתִי, נְטָלָן וְהִקְרִיבָן.


נִרְאָה לוֹ לְאַגְרִיפַּס בַּחֲלוֹם קָרְבָּן שֶׁל עָנִי קְדָמָךְ. 


שָׁלַח וְאָמַר לַכֹּהֵן גָּדוֹל, לֹא כָךְ צִוִּיתִיךָ אַל יַקְרִיב אָדָם חוּץ מִמֶּנִּי הַיּוֹם. 


אָמַר לוֹ, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ בָּא עָנִי אֶחָד וּבְיָדוֹ שְׁתֵּי תוֹרִים, אָמַר לִי הַקְרֵב אֵלַי אֶת אֵלּוּ, אָמַרְתִּי לוֹ הַמֶּלֶךְ צִוַּנִּי וְאָמַר לִי אַל יַקְרִיב אָדָם חוּץ מִמֶּנִּי הַיּוֹם, אָמַר, אַרְבָּעָה אֲנִי צָד בְּכָל יוֹם וַאֲנִי מַקְרִיב שְׁנַיִם וּמִתְפַּרְנֵס מִשְּׁנַיִם, אִם אִי אַתָּה מַקְרִיב אַתָּה חוֹתֵךְ אֶת פַּרְנָסָתִי, לֹא הָיָה לִי לְהַקְרִיבָן?!. 


אָמַר לוֹ, יָפֶה עָשִׂיתָ כָּל מַה שֶּׁעָשִׂיתָ ... 


ועל אותו קרבן של עני, אמר דוד המלך (תהילים כב, כה): "כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ"...


בא קורבן עני אחד פשוט וניצח אלף עולות של אגריפס המלך!


לא הכמות היא שקובעת אלא האיכות - הכוונה שלך בהבאת הקרבן  - את זה ה' רוצה ומחפש...



למאמר הבא