ויקרא- שבת החודש

יקרה היא מצוות החודש וכמה יש לייקר אותה ולהשתדל בה... עם ישראל, עד יציאת מצרים, היו כביכול, ילדים קטנים, וביציאת מצרים הגדילו "דבר תורה לשבת החודש"

שבת החודש


הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים.

 

נפסק להלכה בשולחן ערוך סימן תכ"ט, ב: 

אֵין נוֹפְלִין עַל פְּנֵיהֶם בְּכָל חֹדֶשׁ נִיסָן, וְאֵין אוֹמְרִים צִדְקָתְךָ בְּשַׁבָּת בְּמִנְחָה, וְאֵין מַסְפִּידִין בּוֹ, וְאֵין מִתְעַנִּין בּוֹ לְהַזְכִּיר בְּצִבּוּר.


כותב השל"ה הקדוש, וכך מביא גם הגאון מוילנה:

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים. כל החודש הזה, הוא ראש  חודשים.

כל החודש הזה, יש לו דין של ראש חודש. וכמו שבראש חודש לא מתענים , ובראש חודש לא מספידים, ובראש חודש אין נפילת אפים... 

כך החודש הזה, חודש ניסן, יש לו דין של ראש חודש, וזה הביטוי של הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, ולכן כל דיני ראש חודש נאמרים בחודש הזה.


אומר רש"י - החדש הזה. הראהו לבנה בחדושה ואמר לו כשהירח מתחדש יהיה לך ראש חדש. ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, על חדש ניסן אמר לו, זה יהיה ראש לסדר מנין החדשים, שיהא אייר קרוי שני, סיון שלישי.


הרמב"ן, בפרשת בֹא, מדבר בהרחבה על מה שהקב"ה ציוה את משה רבינו...

 

כותב הרמב"ן - וטעם החדש הזה לכם ראש חדשים, שימנו אותו ישראל חדש הראשון, וממנו ימנו כל החדשים שני ושלישי עד תשלום השנה בשנים עשר חדש, כדי שיהיה זה זכרון בנס הגדול, כי בכל עת שנזכיר החדשים יהיה הנס נזכר, ועל כן אין לחדשים שם בתורה, אלא יאמר בחדש השלישי (להלן יט א), ואומר ויהי בשנה השנית בחדש השני נעלה הענן (במדבר י יא), ובחדש השביעי באחד לחודש וגו' (שם כט א), וכן כולם.

וכמו שתהיה הזכירה ביום השבת במנותינו ממנו אחד בשבת ושני בשבת, כאשר אפרש (להלן כ ח), כך הזכירה ביציאת מצרים במנותינו החדש הראשון והחדש השני והשלישי לגאולתנו, שאין המנין הזה לשנה, שהרי תחילת שנותינו מתשרי, דכתיב (להלן לד כב) וחג האסיף תקופת השנה, וכתיב (שם כג טז) בצאת השנה, אם כן כשנקרא לחדש ניסן ראשון ולתשרי שביעי, פתרונו ראשון לגאולה ושביעי אליה. וזה טעם ראשון הוא לכם, שאיננו ראשון בשנה, אבל הוא ראשון לכם, שנקרא לו לזכרון גאולתנו.


הציווי הזה של הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, כולל עוד שני דברים

כך אומר ספר החינוך מצוה ד:

לקדש חדשים ולעבר שנים בבית דין גדול בחכמה סמוך בארץ, ולקבע מועדי השנה על פי אותו קדוש, שנאמר (שמות יב ב) החדש הזה לכם ראש חדשים, כלומר כשתראו חידושה של לבנה, תקבעו לכם ראש חדש, או אפילו לא תראוה, מכיון שהיא ראויה להראות על פי החשבון המקבל. וכן תיכלל מצווה זו מצות עבור השנה, לפי שיסוד מצות קדוש החדש, כדי שיעשו ישראל מועדי השם במועדם. וכמו כן מצות עבור השנה מזה היסוד היא.


החינוך והרמב"ם לומדים, במצות קידוש החודש שני דברים – קידוש החודש ועיבור שנה.

הרמב"ן חולק, וסובר שמצות עיבור שנה, לא נלמדת מענין הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, אלא נלמדת מפסוקים אחרים שמופיעים בתורה, בפרשת ראה, ששם נאמר {דברים טז, א} שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה.


לכן אומר הרמב"ן, שבפרשת קידוש החודש, נצטוו אך-ורק על קידוש החודש... עיבור שנה, זה ציווי שנאמר בפרשת ראה.


בין היתר, חז"ל מפליגים מאוד, בשבח המתנה של הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, ומביאים הרבה משלים, להסביר לנו מה זה הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים.


מביא המדרש באות ל - הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם - משל למה הדבר דומה:


מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ אוֹצָרוֹת מְלֵאִים זָהָב וָכֶסֶף אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, וְהָיָה לוֹ בֵּן אֶחָד, כָּל זְמַן שֶׁהָיָה הַבֵּן קָטָן הָיָה אָבִיו מְשַׁמֵּר אֶת הַכֹּל, הִגְדִּיל הַבֵּן וְעָמַד עַל פִּרְקוֹ אָמַר לוֹ אָבִיו כָּל זְמַן שֶׁהָיִיתָ קָטָן אֲנִי הָיִיתִי מְשַׁמֵּר אֶת הַכֹּל, עַכְשָׁיו שֶׁעָמַדְתָּ עַל פִּרְקְךָ הֲרֵי הַכֹּל מָסוּר לְךָ. כָּךְ הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁמֵּר אֶת הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, יד): וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים, כֵּיוָן שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל מָסַר לָהֶם הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם.

נמצא כאן בדברי חז"ל, שענין קידוש החודש, נמשל לאוצרות של כסף וזהב, אבנים טובות ומרגליות... 


ועם ישראל, עד יציאת מצרים, היו כביכול, ילדים קטנים, וביציאת מצרים הגדילו.


(יש לציין כי במדרש אחר, מופיע נוסח קצת שונה – משל למלך שהיה לו שעון. כל זמן שבנו היה קטן, לא רצה להפקיד בידו את השעון. לאחר שבנו הגדיל, מסר לידיו את השעון).


משל נוסף שמביא המדרש:

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ אוֹצָרוֹת מְלֵאִים זָהָב וָכֶסֶף אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, וְהָיָה לוֹ בֵּן אֶחָד, כָּל זְמַן שֶׁהָיָה הַבֵּן קָטָן הָיָה אָבִיו מְשַׁמֵּר אֶת הַכֹּל, הִגְדִּיל הַבֵּן וְעָמַד עַל פִּרְקוֹ אָמַר לוֹ אָבִיו כָּל זְמַן שֶׁהָיִיתָ קָטָן אֲנִי הָיִיתִי מְשַׁמֵּר אֶת הַכֹּל, עַכְשָׁיו שֶׁעָמַדְתָּ עַל פִּרְקְךָ הֲרֵי הַכֹּל מָסוּר לְךָ. כָּךְ הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁמֵּר אֶת הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, יד): וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים, כֵּיוָן שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל מָסַר לָהֶם הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם.

 

רואים איזו יקרה היא מצוות החודש וכמה יש לייקר אותה ולהשתדל בה...

למאמר הבא