צו- הלחמים בקרבן תודה

עניין הלחמים והחלוקה שלהם לפי המשקל. על דבריו מוסיף ר' זלמן סורוצקין בחלוקה לפי אלו שצריכים להודות ומדוע דווקא לחמי החמץ הם דווקא כנגד החולה שנתרפא... מה הקשר בין חמץ, לבין פגיעה בגוף?

הלחמים בקרבן תודה


בקרבן תודה נדרשים הבעלים להביא 40 סוגי לחמים. לפי החלוקה הבאה:


10 חלות - חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן 

10רקיקין - וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן

10 רבוכה - וְסֹלֶת מֻרְבֶּכֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן

10 לחמי חמץ - עַל חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ


הגמרא במסכת מנחות, תחילת פרק שמיני – "התודה הייתה באה".

מביאה את דברי חז"ל הקובעים, שהמשקל של שלושת סוגי המצה, שהם חלות רקיקין ורבוכה, שווה למשקל של עשרת הלחמים.


פירוש הדבר, ששלושת סוגי המצות, שוקלים עשרה עשרונים, ואותו דבר שוקלים גם הלחמים עשרה עשרונים.

עשרה לחמים, כנגד שלושים סוגי מצה, ששוקלים עשרה עשרונים.


אומר רבינו בחיי:

רבותינו למדו את זה, מחלוקת הפסוק בתורה. כשהתורה מדברת על סוגי המצות, כותבת את כל שלושת סוגי המצות בפסוק אחד (פרק ז, יב): "חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן וְסֹלֶת מֻרְבֶּכֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן" 

ובפסוק נפרד, כותבת התורה (בפסוק יג): "עַל חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ עַל זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו".


שואל רבינו בחיי – למה חילקה את זה התורה באופן הזה?

לא רק בגלל שזה חמץ ומצה, אלא בגלל שמשקל שלושת סוגי המצה, שזה שלושים סוגי מצות, שקול כנגד עשרה סוגי חמץ, שגם הם עשרה סוגי לחמים. 

כאשר כל לחם אחד, הוא עישרון... ואילו שם, שלוש סוגים של מצות ביחד, זה עישרון אחד. כל השלושים ביחד, הם עשרה עשרונים.



הספר אזנים לתורה, מביא רעיון נפלא:

הוא מחלק את ארבעת הסוגים של החמץ, לארבעה שצריכים להודות.


ישנם ארבעה שצריכים להודות וסימנם "חיים":

1. מדבריות

2. יוצא מבית האסורים

3. יורדי הים

4. חולה שנתרפא


שלושת סוגי המצות, שמביאים בקרבן התודה, מכוונים כנגד שלושה סוגי הודאות – עוברי ימים, הולכי מדבריות וחבוש שיצא מבית האסורים.

לעומת זה, הסוג של החמץ, מיועד עבור אלה שהיו חולים, ונרפאו.


יוצא אם כן, שאם יש ארבעה סוגים של אנשים, שצריכים להודות החלוקה היא כך:

סוג אחד של מצה, מכוון כנגד עוברי ימים. 

סוג אחד של מצה, כנגד הולכי מדבריות.

סוג אחד של מצה  כנגד חבושי בית האסורים, שיצאו מבית הסוהר.

והסוג הרביעי, שהוא החמץ, מכוון כנגד חולה שנתרפא .


מדוע דווקא החלוקה הזאת?


כותב הספר אזנים לתורה:

בשלושת הדברים הראשונים – עוברי ימים, הולכי מדבריות וחבוש שיצא מבית האסורים - גופם לא נפגע, גופם שלם. הם לא צריכים לאיזה פער של התאוששות, כדי לחזור בחזרה לשגרה. מה שאין כן בחולה, שנפגע בגופו... ולכן, החמץ הוא כנגדו.


מה הקשר בין חמץ, לבין פגיעה בגוף?


כותב ר' זלמן סורוצקין את ההשוואה:

איך עושים לחם?

הלחם נעשה, כאשר מערבבים מים ביחד עם קמח, מוסיפים לזה שמרים שמתסיסים את הקמח... 

הלחם מתחיל להחמיץ, עד שהוא תופח - מתחיל בו תהליך של עיפוש... ואז מכניסים אותו לתוך התנור, הוא נאפה היטב, ויש לך לחם. 


כך גם גוף האדם. 


כשהאדם נעשה חולה, כדוגמת החולי, גם הגוף שלו מתחיל להתעפש... רק אז באים הרופאים בס"ד, ומביאים לו ישועה, ומוציאים את גופו מעיפוש.


יוצא, שהבית חולים הוא מעין המאפייה... כאשר מכניסים אותו לבית החולים, והוא שוכב שם כמה זמן, ומקבל את הטיפול הנכון, הוא יוצא בריא ושלם.


אם ככה העניין של הלחם, מבטא את הרפואה.


לכן מחלק הוא את שלושת סוגי המצות, כנגד שלושה שצריכים להודות... והדבר הרביעי, הלחם, מכוון כנגד חולה שנתרפא.



למאמר הבא