פרשת צו - שבת הגדול

הטור מביא סימנים המקשרים בין הפרשה הנקראת לפני המועד. ובעניין הפסח הוא כותב: "פיקדו ופיסחו" קודמת פרשת צו - מלשון פקודה לחג הפסח.
השל"ה ובעקבותיו ר' צדוק הכהן מלובלין מקשרים בין עניין הפרשה אל הקורה במהלך השבוע ובפרט אם חל מועד באותו השבוע.

הקשר בין פרשת צו לפסח:
אין צו אלא לשון זריזות ופסח צריך זריזות ביותר שהרי היה חיפזון ביציאת מצרים... 

כותב הטור בסימן כתיז': שאמר לו אחיו  שכל אחד מהמועדים מכוון כנגד אחד מהאבות הקדושים. פסח כנגד אברהם, שבועות כנגד יצחק  וסוכות כנגד יעקב.
כאשר פסח הוא כנגד אברהם אבינו כיוון שהיה סמל הזריזות: "וירץ לקראתם...", "ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו..", "מהרי שלוש סאים...", "וישכם אברהם בבוקר"... והיות ופסח הוא עניין של חיפזון וזריזות הוא כנגד אברהם אבינו.
בנוסף אברהם אמר לשרה: "לושי ועשי עוגות.." וגם בני ישראל עשו "עוגות מצות" וזה עניין של פסח.

קשר נוסף בין פרשת צו לחג הפסח:
בפרשת השבוע בפרק ז' פסוק יא' נאמר:
קורבן תודה על הצלה: "וכל החיים יודוך סלה" ומסתמכים על הפסוקים מהמזמור של פסח קז' בתהילים

בני עדות אשכנז: עושים את שלושת המצות מעישרון אחד זכר ללחמי תודה שבאים 30 מהם מצות ו-10 הנותרים חמץ
בית יוסף כיוצא מבית האסורים שמביא תודה גם בפסח יצאנו ממצרים ומביאים תודה..

האברבנל על ההגדה שואל: למה שינה בעל ההגדה את הנוסח בחלק הראשון של "מה נשתנה": 

"מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה הלילה הזה כולו מצה" ובחלק הרביעי הוא אומר: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות  שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבים ובין מסובין הלילה הזה כולנו מסובין" מדוע בחלק הראשון לא אומרים: "בין חמץ ובין מצה"? 

אלא שהמצות הם כנגד לחמי תודה שנאכלים חמץ ומצה וזהו ששואל הילד בכל קורבן תודה אוכלים גם חמץ עם המצה מה נשתנה הלילה הזה?! ועונים לו: בחיפזון יצאנו ממצרים...

רבי שאול מאמסטרדם מוסיף שכל ארבעת החייבים בקורבן תודה היו ביציאת מצרים:

חבוש - יצאנו ממצרים
יורדי הים - חצינו את ים סוף
ייסורים - חולה שנתרפא - כל מי שהיה במעמד הר סיני נתרפא
מדבריות - הלכנו במדבר
האכילה של המצה בליל הסדר היא קורבן תודה...