שמיני- הטומאה והטימטום

אות לטימטום הלב. 'והתקדשתם והייתם קדושים', אדם מקדש עצמו מעט, מקדשים אותו הרבה. מקדש עצמו מלמטה, מקדשים אותו מלמעלה. "משל של החפץ חיים" המבאר שלסוף האדם מתרגל למאכלות אסורות והפרישה מהן קשה לו...

הטומאה והטימטום


"אל תשקצו את נפשותכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם"

 

בגמרא מובא(מסכת יומא דף לט עמוד א):

 

תנא דבי רבי ישמעאל: עבירה מטמטמת לבו של אדם, שנאמר 'ונטמתם בם' אל תקרי ונטמאתם לשון טומאה, אלא ונטמטם לשון טמטום. ואמרו חכמים, אם אדם מטמא עצמו מעט, מטמאים אותו הרבה. 


מטמא עצמו מלמטה, מטמאים אותו מלמעלה. מטמא עצמו בעולם הזה, מטמאים אותו לעולם הבא.

 

ועוד אמרו חכמים:

'והתקדשתם והייתם קדושים', אדם מקדש עצמו מעט, מקדשים אותו הרבה. מקדש עצמו מלמטה, מקדשים אותו מלמעלה. מקדש עצמו בעולם הזה, מקדשים אותו לעולם הבא.


כתב החפץ חיים על התורה (סוף פרשת שמיני), משל למה הדבר דומה:

 

לסוחר שהייתה לו חנות של בשמים, לימים ירד מנכסיו ונאלץ לפתוח חנות לממכר עורות המעלים ריח רע. 


בתחילה קצה נפשו של האיש מצחנת העורות שבחנותו, אולם כאשר התרגל במסחרו וישב שם יום ולילה, לא חש עוד בסירחון העורות, ונדמה היה לו כי הוא בעל חנות לעורות מבטן ומלידה.

 

כן הוא הנמשל:

 

מי שאינו נזהר מלאכול מאכלות אסורות עד שרגיל הוא בכך, עד שליבו ונפשו מטמטמים והולכים, וכבר אינו מרגיש בסירחון הנבלות וטרפות הבאות לפיו, וקשה לו לפרוש מהן...




למאמר הבא