תזריע- "עזרה לזולת" ונאמנות

הבית? מהו הטעם לנגעי בתים? אחת הסיבות היא החשיפה של הציוד בפני השכנים (בשעה שהכהן אומר לפנות את הבית) על מנת שאו יראו מה יש לו והוא לא רצה להשאיל בטענה ש"אין לי" כעת נחשפת לא מידת הנתינה אלא גם מהימנותו... "סיפור עם מוסר השכל על מהימנות ונאמנות"
"עזרה לזולת" ונאמנות

"כנגע נראה לי בבית"

מדרש תנחומא מביא את הסיבות לנגע צרעת:

כך שנו רבותינו, על אחת עשרה דברים הנגעים באים על האדם: 
  1. על עבודה זרה, 
  2. ועל חלול השם, 
  3. ועל גלוי עריות, 
  4. ועל הגנבות, 
  5. ועל לשון הרע, 
  6. ועל המעיד עדות שקר, 
  7. ועל הדיין המקלקל את הדין, 
  8. ועל שבועת שווא, 
  9. ועל הנכנס בתחום שאינו שלו, 
  10. ועל החושב מחשבות של שקר, 
  11. ועל המשלח מדנים בין אחים.

ויש אומרים:
אף על עין רעה.

ועל עין הרע: 
אמר רבי יצחק: 
כיון שעיניו של אדם רעה להשאיל חפציו, אדם הולך ואמר ליה: השאילני מגלך, השאילני קרדומך, או כל כלי חפץ. 
והוא אומר: ארור הוא מי שיש לו מגל או קרדום. 

מה הקדוש ברוך הוא עושה? 

מלקה אותו בצרעת, ובא לכהן ואומר: "כנגע נראה לי בבית". 
והוא מצווה ונתץ את הבית, והכל רואין כליו כשהן גרורין ומוציאן לחוץ, ומפרסמין את כליו. 

והכל אומרים: "לא היה אומר שאין לו מגל, שאין לו קרדום הרי יש לו חפץ פלוני ופלוני שלא רצה להשאיל והיה עינו צרה להשאיל". 

והוא אומר: שקערורות, אל תקרי שקערורות אלא שקע ארורות, שהיה אומר ארור הוא ושקע ביתו. 

וראו הכל ארורתו, שנאמר: "יגל יבול ביתו, נגרות ביום אפו" (איוב כ כח). 

יוצא איפה, שמתגלה על ידי הצרעת גם השקר וגם הנאמנות שלו לעיני כל.


בעניין זה, נביא סיפור מליצי עם מוסר השכל:

אדם אחד טעה ביער ובמשך שעות לא מצא את הדרך חזרה.

לפתע ראה מולו קוף, לאחר שעשו היכרות, אמר האדם לקוף: "אתה יודע יש כאלו שטוענים שאנחנו קרובי משפחה...

הקוף התלהב והם עשו טיול ביער. האדם התלהב שהרי יש מי שיוציא אותו מ"החור" הזה... 

לפתע הם שמעו שאגת אריה בשבריר שנייה חטף הקוף את האדם והצליח להביאו לצמרת של עץ גבוה.

הקוף עזר לאדם ומעשה הצליח להצילו מהארי ששעט לעברם...

האריה הרעב הודיע מלמטה באופן ברור : "אני לא הולך מכאן בלי לטרוף את אחד מכם!... 

האדם כבר היה מאד עייף מהסיבובים ביער וכך גף הקוף. 

לפתע הבריק רעיון במוחו של אחד מהם: "הבה נעשה משמרות", הציע. אחד יישן כשעה והשני ישמור עליו שלא ייפול למלתעותיו של האריה ואחר כך הם יתחלפו.

וכך, באמת עשו.

האדם נרדם והקוף שמר עליו במסירות רבה. 

לאחר כשעה התחלפו. 

בשעה שהקוף ישן שינה עמוקה, התגנבה מחשבה זדונית במוחו של האדם: "הרי ברור שהאריה חייב לאכול אחד מאיתנו, והוא לא יזוז עד שאחד לא ייפול היישר לפיו... אדחף את הקוף מן העץ למטה, האריה ילך ואני ימשיך בדרכי...". 

אמר ועשה, הוא נתן מכה חזקה לקוף הישן, הקוף נבהל ונפל למטה, בשנייה האחרונה התעשת כרך את זנבו על ענף אחד וטיפס בחזרה למעלה.

הקוף לא אמר מילה. הוא ישב על ענף ולאחר כמה שעות האריה הלך. אמר הקוף לאדם: "בא נרד, כשהוא מסייע לאדם לרדת מן העץ הוא גם לקח אותו אל מחוץ ליער.

האדם, לא ידע את נפשו מרוב בושה, הוא הרגיש רע עם עצמו.., איך יכל לעשות זאת למיטיבו?! 

איזו כפוי טובה אני?! הרהר לעצמו
כשראשו מושפל הוא ביקש את סליחה מן הקוף.

הקוף אכן סלח, אך אמר: "בקשה אחת לי אליך"... 

"כל שתרצה אעשה" אמר האדם לקוף...

חשב הקוף ואמר: "אנא אל תספר יותר שאנו קרובי משפחה!... אצלנו לא מתנהגים כך, אצלנו יש נאמנות!"...

כמה הלקח נוקב...


למאמר הבא