אמור- יראת הרוממות ויראת העונש

כהן" ובמה זכה לכך שהוא ובניו ובני בניו עד סוף כל הדורות יישארו בקדושה ולא יטמאו עצמם למת? יראת הרוממות אל מול יראת העונש ו- "מילתא דביחותא לפרשת אמור"

יראת הרוממות ויראת העונש

 

יראת הרוממות - יראה מה', הנובעת מההבנה של שיפלות האדם המתבונן אל גודלו ועוצמתו של הקב"ה.

 

יראת העונש - יראה מה' הנובעת מהפחד שמא אקבל עונש אם אעשה דבר נגד רצונו.

 

מובן שהראשונה - יראת הרוממות גדולה עשרת מונים מהשנייה - יראת העונש וקשה להגיע להשגה זו... 

 

במדרש ויקרא רבה מבואר על הפסוק הפותח את הפרשה: "אמור אל הכהנים בני אהרון ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו", הדא הוא דכתיב 'יראת ה' טהורה עומדת לעד' (תהלים י"ט, י"א).

 

אמר ר' לוי: מיראה שנתירא אהרון מלפני הקב"ה זכה וניתנה לו הפרשה הזו, שאינה זזה ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות ואיזו זו? זו פרשת המת."

 

דהיינו בזכות שיפלותו אל מול הבורא = יראת הרוממות שבו זכה שהוא וזרעו לא יתמאו בטומאת מת לעולם.

 

השגת מדרגתו של אהרון איננה פשוטה אך לא פעם גם את המדרגה של יראת העונש איננו משיגים...

דברים שעושים עלינו רושם מתנדפים בתוך כמה רגעים....

 

ניתן דוגמא לכך:

 

אדם נכנס למחלקת ילדים בבית הרפואה, הוא מסתכל על הילדים הרכים על הכאב והסבל שהם והוריהם עוברים. הוא מבין כיצד הקב"ה יכול להעניש - הוא רועד מפחד - מקבל פרופורציות לחיים ומחליט להפוך לאדם אחר. אחד שלא צועק על אנשים, סובלני יותר...


כשהוא מזועזע ומפוחד הוא יורד לרכבו והנה בחור צעיר חוסם את רכבו. כל המראה, הפחד וההחלטות שקיבל התנדפו להם ברגע... הוא צועק על הנהג ומתקוטט עימו...

 

יראת הרוממות אכן עדיפה אך בואו ננסה לשמר לכל הפחות את יראת העונש... 

 


מספרים בתור בדיחה:

 

אחד היה צריך להגיע לעיר תל אביב לפגישה. הוא היה בלחץ של זמן, בדמיונו כבר ראה איך התנועה פקוקה, הכל עמוס ואין חנייה... 


בצר לו, הוא מרים ידיו לשמיים ואומר לה' בתחנונים: "ה' אם אתה מסדר לי ומוצא חניה... אני חוזר בתשובה שלימה, מניח תפילין, מתפלל שלוש תפילות ביום, עוזר לזולת"... 


לאחר שתי דקות הוא מגיע למקום וכשעדיין שפתותיו רוחשות התחייבויות למכביר: "אוכל כשר, שיעור בכל יום"... 


התפנה מקום חניה סמוך למקום הפגישה...


הוא פונה מיד לה' ואומר: "בעצם... תודה אני כבר לא צריך... הסתדרתי!"...

 

אומנם בדיחה אבל כואב שכך הדברים נראים...




למאמר הבא