אמור- כבוד בית הכנסת והגאולה

קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל". "מה הקשר בין הגאולה לכבוד בית הכנסת?". "משל ונמשל לפרשת אמור" המבארים שכשאדם בא לבית הכנסת ומזלזל בו הרי שהוא מעכב את הגאולה...

כבוד בית הכנסת והגאולה

 

בפרשת השבוע מזהיר הקב"ה מפני חילול ה': "ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל".

 

חז"ל מבארים את הפסוק בדרך צחות:

כאשר לא תחללו את שמי – תשמרו על כבוד בית הכנסת אז ונקדשתי בתוך בני ישראל – אחזיר את בית המקדש והגאולה תגיע.

 

נשאלת השאלה:

מה הוא הקשר בין הגאולה לבין כבוד בית הכנסת?

 

המשל הבא יסביר זאת כדבעי:


מעשה במלך, שאחד מעבדיו הבכירים נצר לשושלת שרי המלך ששירתו את אביו וסבו, החל לזלזל בעבודתו – טייל בארמון כשידיו בכיסו, לא הגיע בזמן לעבודה ולא מילא את תפקידו כראוי.


כעס המלך ואמר: "המזלזל בכבוד המלכות חייב מיתה! אך הואיל ואבותיו שירתו את הממלכה בנאמנות אחוס על חייו אך אדיחהו משירות בארמון ויעבור הוא לניקוי האורוות של סוסי הממלכה".

 

אין צורך לתאר את תחושתו של העבד שמרום המעלה נפל לבור תחתית. מהדר וגאון עושר ופאר – הפך לפועל אשפתות, רפש וצחנה. כמה געגועים ודמעות שפך עת נזכר במעמדו הרם וייחל לחזור למעמדו הקודם.

 

כדרכו של אדם, אט אט התרגל הוא לסירחון גללי הסוסים – הוא אף השלים עם העובדה שעליו לחזור לביתו עם בגדי האורווה המסואבים ולא שט לריח הנודף ממנו...

 

והנה נקרתה לפניו הזדמנות פז. ביום הולדתו של המלך, הטרקלין נפתח וכל משרתי המלך מגיעים לברכו. יכולים הם גם לגשת ולבקש את משאלת ליבם ובדרך כלל המלך אף נעתר לבקשתם.

 

מיודענו לא פספס את ההזדמנות ופסע היישר אל ארמון המלך עם בגדיו המלוכלכים וטינופת האורוות במגפיו. בעוד חבריו לבושים הוד והדר, זה עלה עם מגפיו על שטיחי המלך היקרים והשאיר את עקבותיו עליהם.

 

אילו רק היה טורח לנקות את עצמו, להחליף את בגדיו ולבוא לפני המלך...

 

האם נתפלא שהמלך יכעס ויחזירו לאורוות מהן הגיע?!...

 

זהו המשל, הנמשל ברור מאליו:

 

בעבר היו הכוהנים משרתים בבית המקדש – בארמון המלך. אך זנחנו את תפקידנו ורמסנו את חצרות קדשנו. אמנם הקב"ה כעס עליו אך זכר את אבותינו שהתהלכו לפניו באמת ובתמים. הוא חס על חיינו והגלנו אל בין האומות ועד היום אנו מתעסקים ברפש וטיט...

 

וכעת ניתנה לנו הזדמנות לבוא אל היכל המלך – בית הכנסת – מקדש מעט, להתפלל ולבקש: "השיבה שופטינו כבראשונה"... "תקע בשופר גדול לחרותינו"...  

 

אך אבוי במקום "בבית אלוקים נהלך ברגש"... במקום "בואו שעריו בתודה חצרותיו בתהילה"... מביאים עימנו את גללי החולין ואת צחנתם – בשיחות חולין וקלות ראש אל תוך בית הכנסת.

האם נתפלא שהמלך יכעס והגאולה מתמהמהת?!...

 

אם ננהג בכובד ראש בבית האלוקים – נקרב את הגאולה ונזכה לאור פני מלך ולכל הטובה והברכה.

(מעיין השבוע)


למאמר הבא