אמור- קידוש ה' בשעת השמד

ש לקיום מצווה של אימא צעירה במחנה הריכוז בזמן השואה. את המחזה הזה ראה במו עיניו רבי ישראל שפירא זצ"ל, האדמו"ר מבולז'וב, בעת שהותו במחנה הריכוז יאנובסקה והוא העיד עליו לאחר שניצול מאימת הנאצים...

קידוש ה' בשעת השמד


פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת אמור היא הפרשה שיש בה הכי הרבה מצוות. 


רובם של המצוות עוסקות בענייני כוהנים, ורובם ככולם, דיני כהן גדול, דיני כהן הדיוט, דיני העבודה, מומים בבהמות, מומים בכוהנים, נישואין של כהן גדול ונישואין של כהן הדיוט.


בסופה של הפרשה, מביאה התורה את כל פרשת המועדות, החל משבת ועד המועד האחרון של השנה, שזה שמיני עצרת.


כל המועדים כסדרם – פסח, משם עוברים לשבועות , ספירת העומר. בתווך יש מצווה של לקט שכחה ובפאה, ולאחר מכן מופיע ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות ושמיני עצרת.


מכל המקבץ הזה, שהזכרנו עכשיו, בתווך, בסוף מצוות הכוהנים, מביאה התורה את המצווה החשובה ביותר שישנה בתורה, כפי שחז"ל מביאים לנו, וזו  המצווה של קידוש ה' וחילול ה'.


אומרת התורה בפרק כב פסוק לב: "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל..." יש מצווה על האדם, למסור את הנפש שלו, כדי לקיים את המצווה של קידוש ה', בשלוש עבירות חמורות – עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ובשעת השמד על כל מצווה ומצווה.


כדי לעמוד על קידוש ה' בעת גזירת השמד נביא "סיפור אמיתי שקרה בשואה":


את הסיפור הבא סיפר האדמו"ר מבולז'וב הלא הוא - רבי ישראל שפירא זצ"ל, ששהה במחנה הריכוז יאנובסקה:

 

הגרמנים נהגו להובילנו אל מחוץ למחנה בכל בוקר, עם עלות השחר ליום עבודה מפרך שהסתיים רק בלילה. ידענו שהעבודה היא הסיכוי היחידי לשרוד וחיינו היו תלויים בכך. כל מי שהתמוטט במהלך עבודתו היה נורה במקום.

 

יום אחד, באמצע העבודה, ניגשה אליי אישה צעירה שעבדה איתנו. היא הייתה חלושה מאוד וקראה לעברי בלחש: "רבי - יש לך סכין?"

 

הבנתי מיד שמאסה בחייה ותחושת אחריות כבדה הביאה אותי לנסות ולחזק אותה. "ביתי היקרה, אל תאבדי תקווה העם היהודי שרד בכל מקום בטחי בה' ודעי כי יגיעו ימים טובים יותר!" כך התחננתי בפניה...

 

אך דברי נפלו על אוזניים ערלות... "אני חייבת סכין!" היא שבה וחזרה ללא הרף...

 

אחד מהשומרים הגרמנים הביט לפתע לעברנו, הבחין בנו לוחשים ודרש לדעת בקול תקיף: "אמור לי מיד מה היא לחשה לך?".

 

פנינו החווירו - לא הספקתי לחשוב על תשובה וזו קפצה והודתה - "ביקשתי שיביא לי  סכין!".

 

האישה לא התבלבלה וביקשה כעת מהשומר שייתן לה סכין. הוא הבין היטב שהמחזה יהיה משעשע ומהנה... הרבה מדיירי הגטו כבר רצו אל הגדר החשמלית והתאבדו כיוון שלא יכלו לסבול את הייסורים הקשים והמתישים. הוא שלף מכיסו אולר זרק לעברה ובחיוך זדוני ציפה לראות מהי תעשה...

 

העלמה הצעירה קפצה על הסכין כמוצאת שלל רב וחזרה למקום בו הוצבה לעבודה כשעיני כל המחנה נשואות אל היאוש והתסכול שלה. היא הוציאה חבילת סמרטוטים, פתחה אותה בזריזות ונגלה לעיננו תינוק קטן בן שמונת ימים. 

 

לפתע האישה צעקה בכוונה ובבכי קורע לב: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו".

 

תוך שהיא מחזיקה את הילד בזרועותיה ומנסה להרגיעו כאימא מסורה, נשאה עיניה לשמים ואמרה: "ריבונו של עולם! נתת לי ילד לפני שמונה ימים. ברור לי שלא הוא ולא אני נשרוד זמן רב במקום הזה. אבל כעת, אני מוסרת לך אותו כיהודי שלם".

 

היא נגשה לגרמני ההמום ואמרה לו תוך שהיא מגישה לו את האולר שלו: "הסכין שלך - תודה!"...



למאמר הבא