אמור- להזהיר גדולים על הקטנים

ל הקטנים. ביאור נפלא של האזנים לתורה מהי האזהרה הנדרשת דווקא בילדי הכוהנים. איך מסבירים לילד קטן שחבריו נכנסים לקברי צדיקים, שהוא כהן והוא לא יכול להיכנס?...

להזהיר גדולים על הקטנים


רש"י מביא את דברי הגמרא במסכת יבמות קיד, א:

על המילים בפסוק (ויקרא כא-א): "אמור ואמרת" - להזהיר גדולים על הקטנים.

פירוש הדבר, שהגדולים מצווים להזהיר את הקטנים, בכל הדינים שנאמרו כאן בפרשה.

 

שואל האזנים לתורה:

גם בפרשת שרצים, נאמר להזהיר הגדולים על הקטנים, ושם לא נאמר 'אמור' ו'אמרת?!

אומרת התורה (ויקרא יא, מג): "לֹא תֹאכְלוּם" – להזהיר גדולים על הקטנים, לא כתוב 'אמור' ו'אמרת' .

 

גם שהתורה אוסרת לאכול דם – (ויקרא יז, יב): "כָּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא תֹאכַל דָּם..."

אומרים חז"ל – להזהיר גדולים על הקטנים, וגם שם לא מופיע 'אמור' ו'אמרת? מדוע דווקא כאן, במקום הזה , נאמר 'אמור' ו'אמרת'?!

 

מתרץ האזנים לתורה:

שני ערוצים מהווים את הבסיס לחינוכו של האדם.

הדבר הראשון הם ההורים שלו והמחנכים שלו. כשההורים של הילד לא נמצאים איתו במהלך היום, אז המחנכים שלו בכיתה, בבית הספר, במוסד - הם מחנכים אותו.

 

המקום השני שמחנך את הילד, זו הסביבה שלו. יש לפעמים, שהסביבה תומכת – האבא מחנך בדרך מסוימת, והסביבה נותנת לו את היכולת לחנך בדרך שלו – כולם שומרי תורה ומצוות ב"ה, הוא יוצא מחוץ לבית בשבת, אז ברוך ה' הרחוב מושבת, כולם הולכים עם טליתות, כולם הולכים לבית הכנסת...

 

כשהוא מדבר עם הילד שלו על שמירת השבת, הוא מדבר איתו על קדושת השבת, על רוממות השבת, אז הילד קולט על מה מדובר.

הסביבה תומכת במה שהאבא אומר, וזה חלק מהחינוך.


אומר האזנים לתורה – אבל מה לעשות שיש לפעמים, שהחינוך הסביבתי נוגד את החינוך של האבא?

האבא יכול לחנך בחינוך אחד, והוא גר בסביבה שאינה שומרת תורה ומצוות, והאבא הוא הדייר היחיד ששומר תורה ומצוות בכל הבניין...

אז האבא מדבר על קדושת השבת, והשכן מהקומה השלישית מדליק את הג'יפ ונוסע לים עם סירה מאחורה.

האבא יכול לשיר ''יום זה מכובד מכל הימים'' , והשכן מהקומה השלישית מתכוון לימים של הים התיכון. כל אחד עם הימים שלו...

 

אז כל אחד עם החינוך שלו – האבא מכניס על עניין השבת, על קדושת השבת... חוזרים מבית הכנסת, ומה הילד רואה?!

שבמקום לשמור על קדושת השבת, רומסים אותה רח"ל ... מה עושים במקרה כזה?

 

אומר לנו האזנים לתורה – במקרה כזה, להזהיר הגדולים על הקטנים. היות ואתה רואה שמצננים את החינוך שאתה מעניק לו, את החינוך שהוא מקבל בבית הספר, התפקיד שלך כל הזמן, להזהיר הגדולים על הקטנים – לחמם את העניין מלמטה, כדי שלא יצטנן אצלו העניין של קדושת השבת.

 

כשאתה נמצא בין גוים, מאוד קל לך לחנך את הילדים, אבל כשאתה נמצא בקרב אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות, אתה יכול להגיד לילד – ''בני, הוא עדין לא השיג את הטעם של השבת, בע"ה יבואו ימים, הוא ירגיש את זה, גם הוא ישמור שבת''.

כאן, אתה עוד יכל להסביר את הפער, שיש בינך לבית הזולת.

 

שואל האזנים לתורה:

אבל מה קורה אצל כוהנים?

כוהנים לומדים ביחד עם ישראלים, ביחד עם לויים, כולם לומדים באותה כיתה. וכאשר הילדים בישיבה קטנה, נוסעים לטיול למערת המכפלה ולקבר רחל, כולם נכנסים, אבל הכוהן לא יכול להיכנס, כי הוא כהן.

 

הוא יכול לבוא בטרוניה: "למה אני שונה?! למה כולם נכנסים ואני לא?!"

 

אתה צריך להסביר לילד שלך, שהוא נעלה יותר, הוא  מרומם יותר מכולם!  הם נכנסים, אבל אתה לא יכלו, כי אתה בן של כהן! המעלה שלך מרוממת יותר! 

על זה אומר האזנים לתורה - צריך להזהיר הגדולים על הקטנים...



למאמר הבא