אמור- איך יוצא בן שמקלל את ה'?

וצא בן שמקלל" את ה'?. התורה הקפידה ואת השם של המקושש, הכתוב לא פרסם. גם את השם של עץ הדעת , הקב"ה לא פרסם. מה פתאום כאן, אחרי שלוש פעמים שכתוב ישראלי, פתאום הקב"ה אומר קוראים לאימא שלו 'שלומית בת דברי', למטה דן?! מה היה בשלומית שגרם שיצא לה בן כזה?

איך יוצא בן שמקלל את ה'?


בסוף הפרשה, מספרת התורה סיפור נורא ואיום (פרק כד, י-יא):

וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי. וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן ...

ה' ישמור ויציל, אדם יהודי, עמד ופירש את שם ה', כמו שכותב לנו רבינו בחיי בהרחבה, ועל הפירוש של שם ה', הוא הלך וקילל אותו - הוציאו אותו להורג בסקילה.

 

כל מי שקורא את הפרשה הזאת, מיד ''נדלקים לו נורות''. הפרשה הזאת צריכה ביאור מכל הכיוונים, להבין מה מונח בה?

 

שואל הספורנו:

"וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל..."

אני לא מבין, למה התורה כותבת לך, שהוא היה בן של מצרי, מה זה מעניין?!

אתה רוצה לספר סיפור, שאדם ''ברך'' את הקב"ה, מה זה משנה שאבא שלו מצרי, או אבא שלו יהודי?!

 

גם רבינו בחיי שואל: – תימא, מפני מה סיפרה התורה, את הסיפור הזה בכלל? למה לנו לדעת מזה שהיה יהודי, ''שברך'' את הקב"ה?

תכתוב – "נוקב שם ה'  מות יומת". למה צריך לספר שקרה דבר כזה בעם ישראל?

 

התשובה כתובה בספורנו, ובהרחבה גדולה יותר ברבינו בחיי:

הספורנו ורבינו בחיי, הולכים בקו אחד בהתחלה – רצתה התורה להגיד לך, שרק בגלל שאבא שלו מצרי, הוא 'ברך' את הקב"ה, אם האבא שלו היה יהודי - זה לא היה קורה - אם האבא שלו מצרי, אל תתפלא שיצא ילד שקילל.

 

רבינו בחיי ממשיך בעוד קו:

רצתה התורה להגיד לך, איך צריך לברך את הקב"ה באמת, כשאתה אומר ברוך אתה ה'...

המצרי ביאר את שם ה', ואחרי שהוא ביאר אותו, הוא קילל אותו!

רצתה התורה להגיד לך, שבאותו דרך, אתה צריך לברך את הקב"ה.

כשאתה אומר  ברוך אתה ה'... תחשוב 'היה הווה ויהיה'... כשאתה אומר 'ה' אלהינו' תחשוב, הוא תקיף בעל כל היכולות... אל תוציא ברכה מהפה שלך, עד שאתה לא יודע מה אתה אומר.

כמו שנוקב שם ה' אותו דבר, אתה צריך גם לברך. אחרי שאתה מרומם את שם ה', אז ואברכה שמך. אם אתה מרומם את שם ה', אז אתה יכול לברך...

 

כל אחד שואל את עצמו שאלה:

אם הסיבה, שהם קיללו בגלל שאבא שלו מצרי, אז למה התורה חוזרת שלוש פעמים, שאימא שלו ישראלית ורק פעם אחת, כותבת התורה, שאבא שלו מצרי?

התורה כותבת "וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי"


אומר הספורנו - והוא בן איש מצרי. ולכן העיז פניו לברך את השם דישראל לא פקירי כולי האי.

אם זה היה יהודי, זה לא היה קורה!


יוצא איפה, שכל הסיבה שהוא קילל, בגלל שאבא שלו מצרי - התורה כותבת פעם אחת מצרי, שלוש פעמים ישראלי, ובסוף גם מציינים את השם שלה.

אם החלטת לציין את השם שלה, אז תכתוב בהתחלה - ותצא שלומית בת דברי והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל וינצו במחנה בן שלומית ובן האיש הישראלי. ויקֹב בן שלומית את ה' ויקלל ויביא אותו אל משה.


למה אתה כותב לי שלוש פעמים, שהוא ישראלי, ובסוף, אחרי שהביאו אותו למשה, אתה אומר – ''אהה, שכחתי להגיד לך, קוראים לאימא שלו שלומית בת דברי''...

למאי נפקא מינה איך קוראים לאמא שלו?! בשביל מה אתה מפרסם את השם שלה?!


ובפרט שהתורה הקפידה ואת השם של המקושש, הכתוב לא פרסם. גם את השם של עץ הדעת , הקב"ה לא פרסם. מה פתאום כאן, אחרי שלוש פעמים שכתוב ישראלי, פתאום הקב"ה אומר – רגע, שכחתי להגיד לך, קוראים לאמא שלו 'שלומית בת דברי', למטה דן?!

 

רבותינו מגלים לנו, מה הסיבה שהוא קילל:

אומרים חז"ל – דע לך, הילד הזה שקילל, זה אבא שלו היה מצרי, זה אותו מצרי, שמשה רבינו הרג אותו בשם המפורש.


בתחילת פרשת שמות, כתוב שמשה רבינו ראה איש מצרי מכה איש עברי מאחיו, הוא הורג אותו טומנו בחול ולאחר מכן, כשהוא רואה איש עברי מכה איש עברי – הוא מוכיח אותו. והמכה מתריס כנגד משה וכך נאמר בתורה (שמות ב, יד): "...הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּירָא..."

מכאן לומדים חז"ל  - שהרגו משה רבינו בשם.

רבותי, ''הולכים מכות'' שניים , יהודי – שאביו ואמו יהודים, ויהודי אחד – שאמו יהודיה ואבא שלו גוי.


כתוב במפרשים, שתוך כדי הוויכוח שהיה ביניהם, אמר לו היהודי למצרי – "אתה יודע שאבא שלך לא יהודי בכלל, הוא מצרי! אתה ידעת מזה?!"

פעם ראשונה שהוא שומע את זה, שבכלל אבא שלו מצרי, הוא לא ידע בכלל... מה קרה?


אמר לו חברו – "הלא ידעת את אבא שלך הרג משה רבינו!"


המכה נדהם ושואל: "את אבא שלי הרג משה רבינו?! למה? מה קרה?"


סיפרו לו את כל הסיפור – תשמע, אבא שלך דתן, היה שוטר, ואז הנוגס המצרי שם את עיניו על אמך, הוא העיר את אבא שלך באמצע הלילה, ושלח אותו לעבוד, והלך רח"ל עם אימא שלך, ומזה אתה נולדת...

 

משה רבינו ראה את דתן והמצרי ''הולכים מכות'', אמר שם והרג אותו.

 

ששמע הבן המצרי, באיזה שם קילל משה את אותו המצרי, הוא לקח את השם ואז וַיְקַלֵּל.


את אותו שם, שאמר היהודי למצרי  - אבא שלך מת ע"י משה רבינו... הוא לקח את השם הזה, וקילל!

 

 

הרב רוזנבלום מביא בשם ספר מעין גנים, ביאור נפלא ביותר:

אדם, רח"ל , נכנס פתאום לכזה לחץ, הוא יכול לעשות משהו ולהגיד ''בלי כוונה יצא לי''.

בלי כוונה אתה יכול להגיד, יעבור רבע שעה... חצי שעה... הוא יתאושש, תגיד – עכשיו הוא נרגע, עכשיו הוא יחשוב על מה שהוא עשה.


נוקב שם ה'?! - אדם שמקלל את הקב"ה, כשיחשוב לרגע ויתעשת – הוא ירוץ למשה רבינו – תגיד לי מה לעשות, לא יודע אל תשאל מה קרה לי ! רח"ל, נפלט לי קללה מהפה!

 

לוקחים אותו למשה רבינו, והוא לא מתחרט, גם לפני משה רבינו!

 

הוא נמצא לפני משה, תתחנן, תבקש סליחה!  שום דבר. הוא נשאר עקשן כמו שהיה, הוא לא מתחרט על מה שהוא עושה, הוא לא מביע חרטה על מעשיו.

 

אומרת התורה – אתה יודע למה הוא לא מביע חרטה על מעשיו - כי שם אמו, שלומית בת דברי, למטה דן! זה מגיע מאימא שלו ההתנהגות הזאת!

ההתנהגות הזאת לא שייכת למצרי! אימא שלו אשמה בזה! - כי השם שלה שלומית בת דברי.

 

למה קראו לה שלומית?

 

אומר רש"י - שלומית. דהות פטפטה שלם עלך, שלם עלך, שלם עליכון, מפטפטת בדברים, שואלת בשלום הכל.

'דברי' - עם כל אחד הייתה מדברת , כל אחד!

 

כותב הספר דעת שרגא:

האישה הזאת הלכה לכל אחד ואמרה לו שלום, בהתחלה אמרה שלום רק ליהודים,  השלב הבא, היא כבר אמרה למצרים, בסוף היא אמרה לכולם שלום עליכם.

 

מה אתם חושבים, שלא שלחו לה הרבנים אזהרה?! אתם חושבים שלא הודיעו לה, שזו לא דרכה של תורה? - היא קיבלה מכתב, קרעה אותו ושמה בפח, ככה עשתה עם כל המכתבים...

"אתם לא תגידו לי מה לעשות! אני יודעת יותר טוב ממכם, מה הכי טוב לעשות, אהבה אחווה ושלום ורעות!"

 

אישה כזאת, שמוחים בה, פעם, פעמיים שלוש, והיא לא מתקנת את דרכיה, יוצא ממנה בן שמקלל, ולא חוזר בו ממה שהוא מקלל....

 

מלמדים אותנו רבותינו – אתה רואה את הפרח שיוצא, הכל נמצא בשורש, כאן השורש הוא משולב – שאבא שלה מצרי, אז הוא קילל ... אבל יש את השלב הבא – תתחרט, תחזור בך!  – הוא גדל אצל אישה, שמעולם לא חזרה בה .

כמה שנזפו בה, כמה שהתרו בה, היא נשארה איתנה, היא לא משנה את דרכיה. היא יודעת שזה הקו שלה, מזה יוצא בן מקלל...



למאמר הבא