אמור- תמימות, היא נחת רוח לפני ה'

מות של יהודי ואיך עשה הוא נחת לפני ה' וברגע שפגעו במעשה התמים נקטעה נחת הרוח לפני ה' והעונש היה בהתאם... "סיפור על הארי הקדוש"...

תמימות, היא נחת רוח לפני ה'

 

"ביום השבת ביום השבת יעדכנו לפני ה' תמיד"

 

על החשיבות מעשה בתמימות לכבוד ה' מובא בספר משנת חכמים למהר"ם חאגיז (אות י"ב) סיפור שהיה בזמן האר"י ז"ל:

אחד מהאנוסים שבא מפורטוגל לגליל העליון והתיישב בצפת, שמע דרשה של הרב על לחם הפנים שהקריבו בבית המקדש מדי שבת בשבתו, אותו רב נאנח בדרשתו ואמר מתוך צער, שעכשיו בעוונותינו הרבים אין לנו בית המקדש, ולא מקריבים את לחם הפנים.

 

אותו אנוס, שלא למד תורה, אך היה מאוד תמים באמונתו, שמע את הדבר הלך בתום לב לביתו, ואמר לאשתו שבכל יום שישי היא תכין לו ב' ככרות לחם מנופה בי"ג נפות, הוא ביקש ממנה שתלוש את הלחם בטהרה, ותאפה אותו היטב בתנור שבבית, מפני שרצונו להקריב את הלחם לפני היכל ה', אולי יקבל ה' את הלחם שהוא עורך לפניו.

 

אשתו אפתה לו ב' ככרות, ובכל יום שישי היה עומד לפני היכל ה' הארון קודש שבבית הכנסת, ומתפלל ומתחנן לפני ה' שיקבלם ברצון, והיה מניח את שני הכיכרות בארון קודש, והולך לו.

 

השמש, היה בא בכל יום שישי לסדר את בית הכנסת, והיה מוצא בארון קודש ב' כיכרות, היה לוקחם בלי לדרוש ולחקור מהיכן באו, ומי הביאם.

 

בשעת מעריב בליל שבת היה רץ אותו איש אל הארון קודש, וכיון שלא היה מוצא את הכיכרות, היה שמח שמחה רבה בלבו, והולך ואומר לאשתו, השבח וההודאה לקל יתברך, שכבר קיבל את הלחם, וחיזק אותה שתיזהר בעשייתם בשבועות הבאים וכך נמשך הדבר תקופה ארוכה.

 

באחד מימי שישי, שהה הרב שדרש את הדרשה על לחם הפנים, בבית הכנסת, והנה האיש ההוא בא כמנהגו, עם הכיכרות, וקרב אל ארון הקודש, והתחיל לסדר דבריו ותחינותיו מבלי להרגיש שהרב נמצא בבית הכנסת, מרוב ההתלהבות והשמחה שהיו לו בעת שהיה מביא דורון זה לפני המקום, לא שם לב כלל לדבר אחר.

 הרב חרה לו מאוד על דבריו של אותו האיש, קרא לו וגער בו, ויאמר לו: "שוטה! וכי ה' אוכל ושותה?! ודאי השמש לוקח את הכיכרות, ואתה סבור שה' הוא המקבלם?!"

 

הרב המשיך באמירת דברי מוסר באזני האיש, עד שבא השמש כמנהגו לקחת את הכיכרות, ואכן התברר שהשמש הוא שהיה לוקחם תמיד, והאיש, כששמע את הדברים, התחיל לבכות ואמר לרב: "טעיתי אנא מחל לי! חשבתי לעשות מצוה, ולפי זה לא עשיתי אלא עבירה!"...

 

 מיד לאחר מכן הגיע לרב שליח מיוחד מהאר"י ז"ל, ואמר לו: "לך לביתך וצו לביתך, כי מחר, בעת שהיה לך לדרוש, מות תמות!"

 

הרב נבהל על השמועה, והלך אל האר"י שיגיד לו מה פשעו ומה חטאתו, והשיב לו האר"י, שמעתי שעוונך הוא שביטלת נחת רוח שהיה לו לקב"ה, שמיום שחרב בית המקדש לא היה נחת רוח לפני ה' כאותה שעה שהאנוס הזה היה מביא את שני הלחם בתמימות ליבו ומניחם לפני היכלו, וסבור היה שה' קיבלם ממנו.

 

ומפני שביטלת אותו מלהביאם, נגזרה עליך מיתה בלי שום פתח הצלה לפניך. והלך הרב ויצו לביתו, ואכן ביום שבת קודש, בשעה שהיה לו לדרוש, נפטר לבית עולמו...




למאמר הבא