פרשת אמור ול"ג בעומר

בוע אמור לל"ג בעומר?. שיחה של הרב ברוך רוזנבלום על סוד גילגולי הנשמות של המילה משה, זה ראשי תיבות שמכילים את כל שלושת הגלגולים – משה שת הבל. קין, עבר גם הוא שלושה גלגולים - יֻקַּם, זה שלושת הגלגולים שעבר קין – יתרו קֹרח מצרי. ואיך הגיעו לתיקון בצורה מופלאה...

פרשת אמור ול"ג בעומר


פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת אמור היא הפרשה הנקראת בפי חז"ל 'פרשת המועדות שבתורת כוהנים'.


בפרשה הזאת מנויים כל מועדי ישראל, החל משבת תחילה למקראי קודש, היא הראשונה שמופיעה... לאחר מכן פסח, שבועות, ראש השנה ויום הכיפורים, והמועד האחרון הוא סוכות.


הרוקח בסוף הפרשה אומר, שבסיומה של הפרשה מופיעים עוד שלוש נושאים :

נושא אחד – {כד, ב} צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד.


מכאן רמז לחנוכה. חנוכה שמונה ימים, והמועד האחרון הוא חג הסוכות שמונה ימים. אז יש כאן רמז לחנוכה , בענין הזה של שֶׁמֶן זַיִת זָךְ.


לאחר מכן עוסקת התורה בלחם הפנים , ולחם הפנים, אומר הרוקח- "וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ..." מכאן יש לך רמז למשתה הפורים, לסעודה שישנה בחג הפורים, ולאחר מכן, יש לך את פרשת המקלל, אומר הרוקח, ומכאן רמז שצריך לומר בפורים 'ארור המן'. כך כותב הרוקח, בסוף הפרשה.


אנחנו בע"ה רוצים, גם לחבר את הפרשה לל"ג בעומר, שיחול בע"ה השבוע, ונחבר אותו גם כן לפרשת המועדות,  כי בחלק מעדות ישראל  הוא יום טוב... ודאי שלא אומרים בו תחנון, ודאי שיש כאלה שנוהגים בו יום חג לכל דבר ועניין.


גם העולים למירון ימצאו הרבה אנשים הלבושים בבגדי שבת.


מה אם כן הקשר בין פרשת השבוע אמור לל"ג בעומר?

 

ישנה גמרא, שעוסקת בענייני ר' שמעון בר-יוחאי: 

אומרת הגמרא במסכת שבת לג, ב:

רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ויתיב יהודה בן גרים גבייהו פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות ר' יוסי שתק נענה רשב''י ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן תקנו שווקין להושיב בהן זונות מרחצאות לעדן בהן עצמן גשרים ליטול מהן מכס הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות אמרו יהודה שעילה יתעלה יוסי ששתק יגלה לציפורי שמעון שגינה יהרג ...

 

כותב הרמב"ם הלכות דעות, פרק ז', ה:

הַמְסַפֵּר בְּלָשׁוֹן הָרַע בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ אוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, וְהַמְסַפֵּר דְּבָרִים [ו] שֶׁגּוֹרְמִים אִם נִשְׁמְעוּ אִישׁ מִפִּי אִישׁ לְהַזִּיק חֲבֵרוֹ בְּגוּפוֹ אוֹ בְּמָמוֹנוֹ, וַאֲפִלּוּ לְהָצֵר לוֹ אוֹ לְהַפְחִידוֹ, הֲרֵי זֶה לָשׁוֹן הָרַע.

 

אומר הכסף משנה – ומה שכתב והמספר דברים שגורמים אם נשמעו איש מפי איש וכו'. בעובדא דיהודא בן גרים בפ' במה מדליקין (שבת ל"ג).

 

אתה רואה, שיהודה בן גרים, האשמה שלו, שהוא סיפר את הדברים בחוץ, התגלגל החוצה ויצא, וכתוצאה מזה, ניזק ר' שמעון בר יוחאי .

 

אז כבר שואלים כולם:

מותר לספר את זה, הרי זה היה בפני שלושה,  היו שם ר' יוסי, ר' יהודה וגם ר' שמעון בר-יוחאי.

אז לכאורה, דבר הנאמר בפני שלושה, אפשר להוציא אותו בחוץ... אז מה התביעה עליהם?

 

כבר כותב החפץ חיים בספרו באר מים חיים:

דבר שנאמר בפני שלושה שמותר לספר, זה רק אם השלושה האלה מספרים – אם אתה יודע, שהשלושה האלה מספרים, אתה יכול לספר, בין כה זה יצא החוצה.

 

אבל אם זה נאמר בפני שלושה, שלא מדברים, אז זה כאילו שאין שם שלושה, והשלושה שהיו שם ר' יהודה, ר' יוסי ור' שמעון בר-יוחאי, הם אנשים שלא מדברים, אז זה כאילו שזה לא נאמר בפני שלושה.

כך כותב החפץ חיים, בבאר מים חיים.

 

 

ממשיכה הגמרא ומספרת:

שבהתחלה הוציאו על ר' שמעון בר-יוחאי גזירת מוות, הוא התחבא, אחרי זה הוא שהה במערה 12 שנה, ביחד עם בנו. היו קבורים עד הצוואר בחול... שהיו גומרים ללמוד, היו יוצאים החוצה ומלבישים את הבגדים.

יוצאים החוצה אחרי 12 שנה, כל דבר שהם נותנים בו עיניהם נישרף, רח"ל.

יצאה בת-קול ואמרה – להחריב את עולמי באתם? חיזרו מהר למערה.

חזרו למערה לעוד 12 חודשים... לאחר שיצאו, מה ששרף רבי אלעזר, תיקן ר' שמעון בר-יוחאי.


יצאו מן המערה, היה ר' שמעון בר-יוחאי כולו חתכים, פגש אותו ר' פנחס בן-יאיר, חתנו.


ראה אותו שהוא כולו חתכים, אמר לו – בֹא נלך לחמי טבריה, שהחתכים שיש לך בגוף יתרפאו.


הלכו לחמי טבריה, אחרי שהוא התרפא, אומרת הגמרא , אמר להם אני רוצה לעשות משהו למען העיר טבריה, כמו שעשה יעקב אבינו, שנאמר (בראשית לג, יח) וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר.

אמרו לו שיש מקומות, שזה ספק טומאה, יש מזה צער לרבים.

 

אומר רש"י – מפני שהכוהנים לא יכולים להיכנס לשם, מפני הטומאה וצריך להקיף דרך ארוכה.

הלך ר' שמעון בר-יוחאי, אומר רש"י - היה מקצץ תורמסין ומשליכן שם ונעשה נס וצף המת במקום שהוא שם וציינו למקום הקבר ...

 


בירושלמי, וכך גם מופיע במדרש – אחד הגויים מאוד קינא בר' שמעון בר-יוחאי, ורצה ללגלג על מה שהוא עשה, הלך והביא מת טרי, וקבר אותו במקום שר' שמעון בר יוחאי אמר שזה כבר בסדר.

 

הוא בא אצל ר' שמעון בר-יוחאי ואמר לו  - היי, אמרת שהמקום הזה בסדר?! יש פה מתים!

אמר לו – בֹא ותראה לי איפה.

 

הלך איתו ר' שמעון בר-יוחאי והראה לו את המקום.

ראה ר' שמעון ברוח הקודש, שאת המת הזה הביא אותו בחור...

אמר ר' שמעון בר-יוחאי – העליון יכנס והתחתון יצא – עושים טרייד-אין...

 

גמר לטהר את כל העיר טבריה, הוא חוזר בחזרה הביתה, את מי הוא פוגש מולו?

את יהודה בן גרים.

 

אמר ר' שמעון – מה, הוא עוד נמצא כאן בעולם?! הייתי בטוח שהוא מזמן מת! נתן בו עיניו, אומרת הגמרא, ונעשה גל של עצמות.

עד כאן דברי הגמרא, בזה מסיימת הגמרא את הסיפור של ר' שמעון בר-יוחאי.

 

רבותי, בא רבינו תם , בגמרא מסכת שבת לג ושואל:

למה קוראים לו יהודה בן גרים?! צריכים לקרוא לו ר' יהודה בן גרים!

למה הוא זכאי לתואר ר' יהודה בן גרים?! - בגלל שהוא היה אחד מחשובי התלמידים, של ר' שמעון בר יוחאי.

 

וכך מספרת הגמרא במסכת מועד קטן, ט:

 שבאו שני תלמידים, ללמוד נדרים אצל ר' שמעון  בר יוחאי, האחד קראו לו ר' יונתן והשני קראו לו ר' יהודה בן גרים – הוא היה גר משתי הצדדים, גם מאביו וגם מאמו ,כמו שאומר רש"י.

סיימו ללמוד, ובאו להיפרד מר' שמעון בר-יוחאי, כי היו צריכים לנסוע חזרה לביתם.

הם איחרו את ההסעה שהייתה להם, ונשארו לישון במקום.

בבוקר, שוב פעם באו לבית המדרש להתפלל... ובאו עוד פעם להיפרד, מר' שמעון בר יוחאי...

אמר להם ר' שמעון בר-יוחאי – "רגע, אבל אתמול באתם להיפרד ממני, לא?!"

אמרו לו – נכון, אבל זה מה שלמדת אותנו, שגם אם אדם נפרד פעם אחת , ולבסוף נשאר בלילה, צריך לבוא עוד פעם, אז באנו עוד פעם להיפרד.

 

לפני שנפרד מהם ר' שמעון בר-יוחאי, אמר לר' אלעזר בנו – לך אליהם, ותבקש מהם ברכה, כי 'אנשים של צורה הם'.

 

הלך ר' אלעזר לבקש ברכה, והגמרא שם מביאה, איזה ברכה ''מפחידה'', שהוא ברך אותם.

חז"ל אומרים, שר' אלעזר הגיע לאביו מבוהל – ''זה ברכות?! קללות זרק עליי''

שאל אותו ר' שמעון, מה הברכות, והוא סיפר לו איזה ברכות, בקיצור, תרגם לו אותם, עפ"י הסוד.

 

שואל רבינו תם – אם ר' יהודה בן גרים, למד מר' שמעון בר-יוחאי. ור' שמעון בר-יוחאי אמר לבנו – לך קח מהם ברכה... אז אם אתה אומר לו ללכת לבקש מהם ברכה, איך אתה קורא לו 'יהודה בן גרים'?!

ועוד אתה אומר – נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות?! במקום זה, צריך לכתוב בגמרא דבר נוסף:

במקום לכתוב – נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות, צריך לכתוב-  כי נח נפשיה דר' יהודה בן גרים.

 


מבאר הרב ברוך רוזנבלום את יסודם של דברים, עפ"י ספר 'אוצרות התורה', וספר 'כדאי הוא ר' שמעון':

ר' שמעון בר יוחאי, שהגמרא מעידה, שכאשר יצא מהמערה, כל מה ששרף ר' אלעזר, תיקן ר' שמעון בר-יוחאי.


נשאלת השאלה – אז ר' שמעון הוא מידת הרחמים... הוא פוגש מולו את ר' יהודה בן גרים, ואומר – מה, הוא בעולם?! נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות.

מה רוצים ממנו? הוא עשה משהו? הוא סיפר את זה לאבא שלו, הוא סיפר את זה לחברים שלו, ומזה התגלגל.

הוא באופן אישי, לא עשה כלום, כפי שאומר רש"י - הוא לא הלך והלשין למלכות.

הוא הלך וסיפר להורים שלו, הלך וסיפר לתלמידים שלו, מזה התגלגל הדבר.

ר' שמעון בר יוחאי, מידת הרחמים, תרחם עליו! ברוך ה' יצאת מהמערה, כל תורת הסוד בידיים שלך – בשום פנים ואופן – נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות.

 

על אותו גוי, שבא ללגלג עליו, וקבר את המת אנחנו מבינים – בסדר גמור, היה גוי.

ר' יהודה בן גרים – עפ"י רבינו תם, זה תלמיד שלך. שלחת את ר' אלעזר לקבל ממנו ברכה! - אז הוא טעה, תסלח!

 

בסופו של דבר הרווחת מהשהייה במערה - קיבלת את כל התורה שבע"פ במערה?!

מה קרה? מה הקפידה הגדולה על ר' יהודה בן גרים?

 

מביא ספר נובלות החכמה

בזוהר בראשית כתב- שורש נשמתי ,כותב  רשב"י, מנשמתו של משה רבינו.

כותב המגלה עמוקות פרשת ואתחנן, אופן ע':

בֹא וראה, משה, תיקן אותו ר' שמעון בר-יוחאי, שהיה ניצוץ שלו. משה קיבל חמישה חומשי תורה, ולכך תיקן  ר' שמעון בר-יוחאי , חמישה פרקים של ספרא דצניעותא, ובעת שירד משה מן המרום, לאחר שקיבל את הלוחות, נאמר, שכל אחד מהמלאכים נתן לו מתנה, ושם נאמר שגם מלאך המוות נתן לו מתנה – קטורת.


כתוב שם (תהילים סח, יט)  עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם וְאַף סוֹרְרִים לִשְׁכֹּן יָהּ אֱלֹהִים.

 

מה זה שֶּׁבִי? - ראשי תיבות – שמעון בר יוחאי.

 

אומר המגלה עמוקות- משה רבינו ירד, קיבל את הנשמה של ר' שמעון בר יוחאי.

אותו דבר, כותב הספר נובלות החכמה - כנגד חמישה חמשי תורה, שסידר משה רבינו, לא בחינם סידרו רבותינו במסכת שבת.

מסכת שבת, כתוב קבלת התורה, בדף פ"ח, בדף ל"ג כתוב  על ר' שמעון ר-יוחאי.

קבלת התורה, בפרק 'במה מדליקין' ואתה מגיע לסוף, יש לך את הסיפור של קבלת התורה – משה רבינו.

 

מדוע שניהם במסכת שבת? - כיון שמשה רבינו ור' שמעון בר יוחאי זו אותה נשמה.

 

ממשיך הספר נובלות החכמה – והנה משה רבינו, בעת שהיה צריך להרוג את המצרי, ברח למדין, כי הוא פחד מפרעה... ר' שמעון בר- יוחאי פחד מהקיסר, וברח למערה.

 

ר' שמעון חי במערה, וזכה להארה גדולה, ומשה רבינו זכה להארה גדולה בסנה.

 

כך כותב ספר נובלות החכמה וכך הוא מסיים – ור' יהודה בן גרים, שסיפר הדברים לפני המלך, היה גלגול המצרי שהרגו משה, כי באמת ההרוג הורג את הורגו.

 


כולם מנסים להבין, מה פירוש הדבר – כי ההרוג הורג את הורגו, אז בואו ננסה לבאר את הדברים, עד כמה שניתן לנו:

 

כותב האר"י בשער הפסוקים, דרוש ד:

"...ובפרשת שמות, על הפסוק (בפרק ב, יא): "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם" – הטעם שסיבב הקב"ה, שמשה יהרוג את המצרי, ועוד שיהרגהו בשם המפורש ולא בחרב, כי משה רבינו היה גלגול של הבל, והמצרי גלגול של קין.

 

בואו נסביר, מה כותב כאן האר"י הקדוש:

האר"י הקדוש, כותב בכמה מקומות - הגלגולים נעשים שלוש פעמים - אדם מתגלגל שלוש פעמים.

נכון שחלק אחד מהאדם, יכול להמשיך להתגלגל, אבל מהותו, אין יותר משלושה גלגולים.

 

המילה משה, זה ראשי תיבות שמכילים את כל שלושת הגלגולים – משה שת הבל.

 

קין, עבר גם הוא שלושה גלגולים -  {בראשית ד, כד} כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה.

יֻקַּם, זה שלושת הגלגולים שעבר קין – יתרו קֹרח מצרי .

 


אומרים המפרשים, בילקוט ראובני פרשת שמות:

איך יכול להיות שקין הרג את הבל? איך יכול להיות שהקב"ה נתן לו יכולת, להרוג את הבל?

כי  על הבל, הייתה תביעה מהבורא יתברך - בעת שהבל הביא את הקרבן שלו, ירדה אש מהשמים ואכלה את הקרבן של הבל.

 

שירדה אש מן השמים ובתוכה שכינה, התבונן הבל בשכינה וראה את השכינה, והרי נאמר: "כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי", לכן נגזר עליו שימות, והוא מת. 

מי תיקן אותו? - משה רבינו בסנה - הקב"ה קורא למשה בסנה, בלבת אש, אומרת התורה -  (שמות ג, ו): "וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים".

 

אומר הילקוט הראובני – הוא בגלגול הקודם, כשהוא היה הבל, אז הוא הסתכל, עכשיו הוא מסתיר את הפנים שלו.

 

וכשם שהיה הבל רועה צאן, כך היה גם משה רבינו רועה צאן.

 

כשם שמשה רבינו תיקן את החלק שלו , על-די האי-הסתכלות, כך הוא תיקן את חלקו של הבל. עד כאן דברי רבותינו.

 

אומר הספר נובלות החכמה – תדע לך, יהודה בן גרים, זה המצרי. איך הוא הגיע למצרי?!

 

אומרים רבותינו תירוץ נפלא ביותר:

כתוב בתורה – (בראשית ט, ו): "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם"

כותבים בספרי הקבלה, שכאשר אדם רוצח אדם אחר, הנשמה של הנרצח אין לה שקט, עד מתי שהיא תגרום להרוג, את אותו  בן אדם שהרג אותה...

אז מה קרה?

כותב האר"י הקדוש – משה רבינו יוצא לראות בשלום אחיו, פתאום הוא רואה איש מצרי, מכה איש עברי. אומרת התורה – (שמות ב, יא): "וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו".

 

שואל הילקוט ראובני:

מה זאת אומרת מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו? אם הוא איש עברי, אז ברור שהוא מאחיו .

 

מבאר ילקוט הראובני:

לא כך צריך לקרוא, אלא - וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מֵאֶחָיו, מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי.

משה רבינו מסתכל על המצרי ואומר – אהה, הנה הוא, זה קין!

אם זה קין, עכשיו אני הורג אותו! - כי "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ", אם דמו יישפך עכשיו, אומר משה רבינו, אני הורג אותו.

 

איך הוא הרג אותו?

אומרים חז"ל – משה השתמש בשם שנקרא ת-כ-ה...


הסברנו מה שכותב המגלה עמוקות, שהשם הזה יוצא מהפסוק – ולך נאה להודות  ואמרו לר' עקיבא, שימשיך בקריאת שמע עד ואהבת את ה' אלהיך, כי הוא יוכל להינצל מהם בכך.

מי שאומר את השם הזה, והוא רמוז בכמה מקומות, ניצל מכל האויבים.

אומר המגלה עמוקות – לכן אסתר המלכה , קראה לשליח, הוא דניאל, בשם התך, כי התך זה אותיות ת-כ-ה, כדי שיגנו עליו.

משה רבינו הרגו בשם ת-כ-ה, הראיה – למחרת כשהוא רואה את דתן ואבירם רבים, 


מה הוא אומר לו?

(שמות ב, יג): "וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ" – אמר לו הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי – אתה הולך להרוג אותי גם בשם הזה, כמו שהרגת את המצרי?!

יוצא מכאן, שהשם שהוא השתמש, היה ת-כ-ה.

אם ככה, הולך משה רבינו והורג את קין, עכשיו קין איננו, זה המצרי.

 

אומרים לנו רבותינו – מהמצרי , נכנסה הנשמה של קין, גם ביתרו כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה.

יֻקַּם , זה שלושת הגלגולים שעבר קין – יתרו קֹרח מצרי .

 אצל קֹרח הוא גמר, הוא היה מבני הקיני, הוא שייך לקין, שם הוא נכנס האדמה ונקבר, אבל הוא ביקר גם אצל יתרו.

 

מה עשתה הנשמה של קין , אצל יתרו?

כותב הילקוט ראובני -  הגיע ליתרו בגלל סיבה פשוטה מאוד – כי ליתרו היו שבע בנות, וליתרו היו גם שבע שמות.

 

למה צריכים שבע שמות לשבע בנות?

כותב הילקוט ראובני – ציפורה, זאת התאומה היתרה שנולדה עם הבל. 

כתוב בתורה, בשעה שקין רצח את הבל.

 

שואלים חז"ל – למה?

מביאים חז"ל שלוש סיבות, למה הוא רצח אותו.

אחת הסיבות שאומרים חז"ל, היא – כיון שהם רבו על התאומה היתרה, שנולדה עם הבל - וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ -  בגלל זה ! על התאומה היתרה שנולדה, היא ציפורה (ילקוט ראובני) בתו של יתרו.

עכשיו אותו קין, שנכנס ביתרו שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן, אז יש לו שבע שמות ליתרו, כנגד שבע בנות, הבת הראשונה ניתנה בחזרה למשה רבינו, שהוא הבל (דברי הילקוט ראובני).

 

אם הבנו את כל הסיבוב, נוכל להבין עכשיו דבר נפלא:

משה רבינו, הוריד את נשמתו של ר' שמעון בר-יוחאי.

עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶׁבִי – שמעון בר יוחאי – הוריד אותו למטה.

עכשיו נמצאים בעולם הזה ר' שמעון בר-יוחאי והמצרי שהוא ר' יהודה בן גרים.

ר' יהודה בן גרים, ההורים שלו הם גרים, כי המהות שלו הוא מצרי, כי במקור הוא מצרי.

אומר נובלות החכמה – הרוג קם על הורגו – משה רבינו הרג את המצרי, אבל משה רבינו הרג את המצרי בשם, לא במכת אגרוף, לא תקע בו חרב... משה רבינו השתמש בשם, ובשם שהוא השתמש, הרג את המצרי.

 

מה קרה כתוצאה מזה, שהוא השתמש בשם?

אומרת התורה, בפרשת השבוע, שרבו בין הישראלי ובין המצרי, רבו עם אחר, ואז קם היהודי , שהוא בן מצרי וקילל את ה', את מה הוא קילל ?

כשגילו לו , שמשה רבינו הרג את אבא שלו המצרי בשם שנקרא ת-כ-ה.

קם המקלל, וקילל את השם הזה שנקרא ת-כ-ה.

יוצא, שבלי כוונה, שמשה הרג אותו בשם, יצא מזה שהמקלל קילל את ה'!

 

יוצא שהקללה באה מזה, שמשה רבינו הרג אותו בשם, ובשם הזה הוא מת, ועכשיו המקלל, קילל את השם הזה, שמשה רבינו הרג את המצרי.

אז יצא מזה שמשה רבינו הרג אותו בשם ...יצא תקלה.

משה רבינו עוד לוקח אותו, וקובר אותו בחול.

 

אומרים רבותינו – עכשיו תבין טוב מאוד, חוזר משה רבינו בחזרה, בתור ר' שמעון בר יוחאי, ואיפה הוא נמצא 13 שנה? - הוא קבור בחול עד הגרון, בגלל אותו מצרי שהוא טמן אותו בחול.

 

היות ובפעם הקודמת, הוא השתמש בשם ת-כ-ה, כדי להרוג את המצרי ... הוא צריך לתקן את זה, שכתוצאה מכך, יצא מקלל, שקילל את ה' ...

 

אז איך מתקנים?

מחזירים את ר' שמעון בר-יוחאי בתור משה רבינו, ומחזירים את יהודה בן גרים בתור מצרי, ומה הוא עושה? עכשיו הוא לא מקלל אותו בשם...

 

נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות - עכשיו כבר לא מקללים עם הפה... עכשיו הורגים רק עם העיניים – נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות.

עד הגל הזה ועדה המצבה הזאת – הגל זה אותיות ל"ג ... זהו ל"ג בעומר, החג שבע"ה נחוג אותו בשבוע הקרוב.

 

 

אם שאלנו, איך מתחברת פרשת השבוע לל"ג בעומר, יצא לנו שמפרשת המקלל, חזר בחזרה  יהודה בן גרים ביחד עם ר' שמעון בר יוחאי, כמו שאנחנו אומרים בפיוטים של ר' שמעון בר יוחאי – תורתו מגן לנו ומאור עיננו, הוא ימליץ טוב בעדנו, אדוננו בר יוחאי, ונזכה כולנו לגאולה השלמה במהרה בימנו אמן ואמן!!!



למאמר הבא