בחוקותי- עמל התורה וקיום העולם

קב"ה מתחנן לעם ישראל, שישמרו את חוקות התורה, וישמרו את עמל התורה? מה זה גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם? גשם, זה אחד המפתחות שבידיו של הקב"ה, אז למה כתוב וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם? היה צריך לומר – ונתתי גשמים בעתו?! מה הקשר של הבריאה עם עמל התורה? ביאור נפלא של "הרב ברוך רוזנבלום לפרשת בחוקותי"

עמל התורה וקיום העולם


פרשת השבוע - פרשת בחוקותי, היא הפרשה המסיימת את חומש תורת כוהנים.


הפרשה פותחת: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" – מבטיחה התורה, את כל השפע הגשמי, הדרוש לאדם לחייו בעולם הזה: "וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם"

 


רש"י  בתחילת הפרשה, מביא את דברי התורת כוהנים – אם בחוקותי תלכו:

יכול זה קיום המצות, כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו  הרי קיום המצות אמור, הא מה אני מקיים אם בחקותי תלכו - שתהיו עמלים  בתורה.

 

רש"י מבאר, שכל ההבטחה, שהקב"ה מבטיח כאן - את כל השפע הגשמי, הדרוש לאדם, כדי לקיים את עצמו כאן בעולם הזה, הכול בא דרך עמל התורה.

 

בהמשך, כאשר התורה מסיימת את הברכות האמורות בפרשה הזאת, ומתחילה לעסוק במ"ט הקללות האמורות כאן בפרשה  - "וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה"

 

אומר רש"י - ואם לא תשמעו לי. להיות עמלים בתורה...

דהיינו,  הברכות מגיעות באמצעות עמל התורה, וההיפך מן הברכות, גם הם באמצעות עמל  התורה. אם נהיה עמלים, מגיע שפע, ורח"ל, אם לא נהיה עמלים, אז מגיע המ"ט קללות , המופיעות בפרשה הזאת.

 

כל אחד שקורא את דברי התורת כוהנים, שואל את עצמו שאלה:

איפה כתוב ב- "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ", שתהיו עמלים בתורה? ולמה דווקא העמל בתורה הוא זה שמביא את הברכה?

 

חז"ל במסכת עבודה זרה (ה, א) אומרים:

שהמקום היחיד בתורה, שמופיע "אם" בלשון תחנונים,  מופיע בפרשת השבוע שלנו - אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ. בכל מקום כתוב "אם", מלשון ספק  - אם אבוא, אם לא אבוא.

 

"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" אומרת הגמרא (מסכת עבודה זרה ה, א):

תנו רבנן אם בחוקותי תלכו - אין אם אלא לשון תחנונים. וכן הוא אומר (תהילים פא-יד) לו עמי שומע לי וגו' כמעט אויביהם אכניע.

 

אומר רש"י - וכן הוא אומר לו עמי שומע לי - שהקב''ה מתחנן לפניהם שישמרו את התורה. שנאמר: לו עמי- לשון תחינה. כמו- הן לו יהי כדברך (בראשית ל). אלה הדברים שכותב רש"י והגמרא במסכת עבודה זרה דף ה'.

 

השאלה שנשאלת היא:

מה התחנונים שישנם כאן? למה הקב"ה מתחנן לעם ישראל, שישמרו את חוקות התורה, וישמרו את עמל התורה?

בכל מקום בתורה כתוב, שהקב"ה מציב בפני האדם  שתי דרכים-  דרך אחת של ברכה, ודרך אחת של קללה. והקב"ה ממליץ לאדם -  וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים.


אבל תחנונים -  אין אם אלא לשון תחנונים - הקב"ה מתחנן לעם ישראל שיעמלו בתורה?!  ודאי שהדבר הזה מחייב ביאור.

 

אומר הנצי"ב תשובה נפלאה:

עפ"י דברי המדרש (ויקרא רבה, פרשה ל"ה, ד) ואנחנו נוסיף על דבריו תוספת, והתוספת הזאת תיתן לנו חיזוק, להבנת הדברים שהוא כותב.

 

במדרש כתוב, שהעולם מופעל ע"י חוקה:

חֻקִּים שֶׁבָּהֶם חָקַקְתִּי אֶת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לג, כה): אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי, חֻקִּים שֶׁבָּהֶם חָקַקְתִּי אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא, לד): כֹּה אָמַר ה' נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה. חֻקֹּת שֶׁבָּהֶם חָקַקְתִּי אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כט): בְּשׂוּמוֹ לַיָּם חֻקּוֹ. חֻקּוֹת שֶׁבָּהֶם חָקַקְתִּי אֶת הַחוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ה, כב): אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם. חֻקִּים שֶׁבָּהֶם חָקַקְתִּי אֶת הַתְּהוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כז): בְּחֻקּוֹ חוּג עַל פְּנֵי תְהוֹם, חֹק וְחוּג לִגְזֵרָה שָׁוָה.

 

כלומר, מערכות הטבע, מכונים בפי הנביאים בשם 'חוק'. ממילא , מבקש הקב"ה בקשה מעם ישראל  - היות ועד מתן תורה, העולם פעל במידת החסד, במידה שנקראת כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ , אבל לאחר שהקב"ה נתן לעם ישראל תורה, העולם עומד בזכותה של תורה, שנאמר: "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי" 



דורשים חז"ל במסכת שבת פ"ח – עד יום השישי בסיון, היה עומד העולם וממתין  לקבלת התורה של עם ישראל, אם יקבלו את התורה מוטב, ואם לאו, אני מחזיר את העולם לתוהו ובוהו.

באותו רגע, שקיבלו עם ישראל את התורה, העולם עומד על יסוד אחד , שנקרא תורה.

 

אם כך, כעת מובן מדוע הקב"ה בא בתחנונים.

 

בראתי עולם, והעולם הזה, עמד על מידת החסד של כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, אבל עכשיו שכבר נתתי את התורה, העולם עומד בזכות התורה.

 

מבקש הקב"ה - אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ , אני מתחנן לפניכם, שלא אצטרך להשמיד את העולם, כי מה שמקיים את העולם זו התורה היא המקיימת את העולם. עמל התורה, הוא המקיים את העולם.

 

אם עמל התורה שלכם מקיים את העולם, מבקש הקב"ה, בתחנונים - 'אם', אין 'אם' אלא לשון תחנונים - תעמלו בתורה, כדי שחוקות הבריאה, כל המערכת שנקראת שמים וארץ, כוכבים ים ויבשה, הכול מופעל באמצעות התורה הקדושה, אז בתחנונים מבקש מאיתנו הקב"ה, שנעמול בתורה, שנתייגע בתורה, כדי שהעולם יהיה קיים.

 

עפ"י זה, נוכל להבין את מה שכתוב בהבטחה של עמל התורה:

"וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ"

 

מה זה גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם?

 

גשם, זה אחד המפתחות שבידיו של הקב"ה, אז למה כתוב וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם? היה צריך לומר – ונתתי גשמים בעתו?!

 

התשובה פשוטה מאוד:

שלוש מפתחות בידיו של הקב"ה, ואחד מהם הוא הגשם. אבל לאחר שניתנה תורה לעם ישראל, אז יש כוח ביד החכמים, מתי ירד גשם. אלו דברים מפורשים שמובאים בדברי חז"ל, שהתנאים והאמוראים, היו קובעים מתי ירד גשם.

 

מביאה הגמרא במסכת תענית - שתנא מסוים אמר, ''עכשיו ירד גשם בערוגה הזאת, ובערוגה הזו, שלא ירד גשם'' וכך היה.

 

יוצא איפה, שמרגע שהתורה ניתנה לחכמים, אף על פי, שהמפתח נמצא בידיו של הקב"ה, גדולי הדור מפעילים את החוקות של הבריאה -  אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ – היות ואתם עמלים בתורה, אז באמצעות עמל התורה שלכם, אתם מפעילים את כל מערכת החוקים של הבריאה.


לכן מתחנן הקב"ה, כדי שהבריאה תתקיים, לשמר את כוח עמל התורה, שהוא זה שמקיים את כל המערכות בעולם.



למאמר הבא