בחוקותי- איך בן אדם מתדרדר?

עבודה זרה? למרות שברור לו שאין בה ממש?! מהי נקודת ההתחלה שבה מצליח היצר הרע לדרדר את האדם? ביאור הרמב"ן והספורנו שתחילת ההתדרדרות של האדם, מתחילה בְ- "וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ"

איך בן אדם מתדרדר?


מסביר הרמב"ן, שתחילת ההתדרדרות של האדם, מתחילה בְ- "וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ".

הבן-אדם בתחילה, לא בועט במצוות שהוא מבין בהם חייבות המציאות. כשהוא רוצה להתדרדר - ההתדרדרות מתחילה במאיסה בחוקים.

 

לדוגמה:

שאדם מתחיל לומר – "מה הבעיה ללכת עם צמר ופשתים יחדיו?! -  מה כבר לא בסדר בזה?!" אז יוצא שהוא מואס בחוקים. כיוון שהאיסור של שעטנז מופיע במניין החוקים...

 

לשון הרמב"ן - ואם בחקתי תמאסו:

בעבור היות החוקים מצות לא נתגלה טעמם להמון ימאסו אותם הכסילים יאמרו מה החפץ לשם שלא אלבש הבגד הזה המרוקם ברקמי שש ותכלת ומה נועיל כי נשרוף הפרה ונזרוק עלינו האפר?!


אבל המשפטים הכול חפצים בהם והכל צריכים אותם אין ישוב לעם ומדינה בלתי משפט ולא תגעל נפש שום אדם. משפט מכה איש ומת (שמות כא יב) וכי ינצו (שם פסוק כב) ודיני השור והבור והשומרים וכיוצא בהם. אבל המשפט אשר נעשה בעוברי המצוות כאיש אשר יבעול העריות או יחלל השבת ויעשה אוב וידעוני בזה יקוצו מפני המצות שהן עול כבד על הרשעים ולכך אמר "ואם את משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את כל מצותי" - כי הגעילה במשפטים כדי שלא יעשו המצוות.

וטעם להפרכם את בריתי שתופר הברית לגמרי ויהיו בלא תורה להתיר לעצמם עריות בפרהסיא וכל תאווה תערב לנפשם ועל דרך האמת שתופר זאת הברית ותבטל היפך ונתתי שלום בארץ (פסוק ו) והוא מה שאמר (ירמיהו לא לא) אשר המה הפרו את בריתי ואנכי בעלתי בם כי בעבור שבטלו את בריתי שלום בעלתי בם בעצמם.

 

הספורנו מבאר אף הוא ביתר הרחבה:

ואם בחקותי תמאסו. שלא בלבד תבטלום אבל תמאסו בם:

ואם את משפטי תגעל נפשכם. תגעל אותם כמו שמקיא אדם בכוונה מוסכמת מכלי אין דרך למאוס אותם בהיות טעמם נודע והגון: לבלתי עשות את כל מצוותי. וזאת הגעילה למשפטים לא תהיה אלא כדי לפרוק מעליכם עול כל המצות כאמרם ז''ל (סנהדרין פרק ד' מיתות) יודעים היו ישראל בעבודה זרה שלא היה בה ממש ולא עבדו ע''ז אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא וכן העיד הנביא באמרו לא יתנו מעלליהם לשוב אל אלהיהם כי רוח זנונים בקרבם:

להפרכם את בריתי. כדי להיות כשאר האומות המולכות בעולם הזה בלי שום עול תורה ומצות כאמרו והעולה על רוחכם היו לא תהיה. אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן.

 

לדעת הספורנו והרמב"ן יש סיבה מובהקת לכפירה ועבודה זרה:

ידעו עם ישראל שאין בעבודה זרה ממש, ועבדו עבודה זרה – כיוון שהקב"ה לא מרשה עריות, ונפשו של אדם מחמדת עריות. הפיתרון הוא ללכת למישהו אחר שכן מרשה... - עבודה זרה!

 

גם אם נשאל אותו: "סליחה... אתה בכלל מאמין בעבודה זרה?!". הוא יענה בפשטות: "לא, אני מאמין בבורא יתברך, אבל מה אני יכול לעשות, שהוא לא מרשה עריות?!"...

 

זהו שמסביר הספורנו - הוא רוצה לנער מעצמו את עול המצוות, אז איך הוא יתחיל לעשות עבירות הרי הקב"ה אוסר עליו?! הפיתרון - ינער מעצמו את המצוות... 


הוא מתחיל בהתחלה עם החוקים בטענה – "החוקים האלה אני לא מבין אותם"... לאחר מכן הוא מתחיל ללגלג על המשפטים, ואפילו שאיננו מתכוון ללגלג על המשפטים, כי אותם הוא כן רוצה! (הם שומרים על מדינה מתוקנת ומבטיחים את שלומו ורכושו) אך הוא בכל זאת הוא מלגלג -  כדי להוריד מעליו את עול המצוות!

 

נמצאנו למדים מכאן, יסוד נפלא בדרכו של היצר הרע:

היצר הרע נתפס לדברים ה'קטנים' - הבלתי מובנים, ומכאן הוא הולך ומדרדר את האדם, שלב אחר שלב.


למאמר הבא