בחוקותי- העיקר הוא ה"תלכו"!

'ידיעת התורה' ויש 'יגיעת התורה'. "משל ונמשל לפרשת בחוקותי" המבארים שעיקר החיוב של "לימוד התורה", היא כאמצעי להגיע ל"יגיעת התורה", והעיקר היא הדרך של היגיעה והעמל ולא התוצאה של ידיעת התורה...

העיקר הוא ה"תלכו"!

 

"אם בחוקתי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם"

 

מבאר רש"י:

יכול זה קיום המצוות? כשהוא אומר ואת מצוותי תשמרו הרי קיום המצוות אמור, הא מה אני מקיים אם בחוקותי תלכו? שתהיו עמלים בתורה".

 

ספר 'ציוני התורה' מבחין בין שני מושגים:

הנה, יודעים אנו שיש מצוות 'ידיעת התורה' ויש 'יגיעת התורה'.

במבט שטחי נראה שיגיעת התורה היא האמצעי בכדי להגיע אל המטרה של "ידיעת התורה".

 

אך, אם נתבונן קצת ניווכח שההפך הוא הנכון, הנה זה ברור שבשביל לדעת מה צריך לעשות, בזה יש חובת הלימוד כדי להשיג ידיעה, ורכישת הידיעה היא בעצם לשם עשייה.

 

אבל עיקר החיוב של "לימוד התורה", היא כאמצעי להגיע ל"יגיעת התורה", והעיקר היא הדרך של היגיעה והעמל ולא התוצאה של ידיעת התורה.

 

ומשל למה הדבר דומה:

לאחד שציווהו הרופאים שחייב הוא לילך למען בריאותו כמחצית השעה בכל יום, חוק ולא יעבור.

אותו אחד קיים את מצוות הרופאים נאמנה, ובכל יום צעד מביתו עד לעיר הסמוכה, מהלך של מחצית השעה.

 

באחד הימים פגשו ידידו כשהוא יוצא מביתו ופונה ללכת לעבר העיר הסמוכה, ולשאלת ידידו לאן פניו מועדות, השיב: "הנני מתכוון לצעוד כעת לעבר העיר הסמוכה".

פנה ידידו בשמחה ואמר: אני בדיוק יוצא כעת עם הרכב שלי לעבר העיר הסמוכה, בא תעלה לרכב ואקחך תוך מספר דקות, ואחסוך לך את המאמץ של הליכה רגלית"...

 

ענה אותו אחד ואמר לו: "אין לי חפץ בעיר הסמוכה אלא דווקא במאמץ להגיע אל העיר הסמוכה, על פי צווי הרופא, בכדי לחזק את גופי"...

 

והנמשל פשוט הוא:

בלימוד התורה העיקר זה "הדרך", דהיינו העמל והיגיעה לקניית התורה זהו העיקר.

 

אמנם וודאי שידיעת התורה גם כן מצוה, אך העיקר "שתהיו עמלים בתורה"

 

 בדרך רמז אפשר לבאר את הפסוק באופן הבא:

אם בחוקותי "תלכו", שהדרך וההליכה מסמלים את האמצעי להגיע אל המטרה, והתורה מדגישה שהעיקר הוא ה"תלכו"...



למאמר הבא